(פסק-דין, תביעות קטנות קריות, הרשמת ליאת דהן חיון): לא ברור מדוע התובע בחר לשמור ולתעד מאות הודעות ספאם, אך לא תיעד ולו פעם אחת את ניסיונו הנטען להסרה מרשימת התפוצה.
העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו, במהלך השנים 2014-2015, כ-63 הודעות דוא"ל המהוות "דבר פרסומת", ללא הסכמתו, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען עוד כי בקשות ההסרה ששלח לא נענו. הנתבעת טענה כי התובע נרשם לרשימת התפוצה והסכים לקבלת דיוור פרסומי. בנוסף, הנתבעת טענה כי התובע אגר עשרות הודעות במטרה "לנפח" את תביעתו וכי התנהלותו נגועה בחוסר תום-לב.
נפסק: דין התביעה להידחות במלואה. אין חולק כי לתובע נשלחו עשרות הודעות בין השנים לעיל וכי הנתבעת היא האחראית למשלוח ההודעות. יש לקבל את גרסת הנתבעת, המגובה ממסד נתוניה, כי התובע נרשם לאתר הנתבעת תוך שנתן אישור לקבלת דברי דואר במייל. יש לדחות את טענת הזיוף שהעלה התובע ללא ביסוס. מכאן שמתקיימים החריגים בסעיף 30א(ג) לחוק ופעילות הנתבעת כשרה ובגדרי החוק, לכל הפחות בנוגע להודעה הראשונה שקיבל התובע.
משאין חולק כי בהודעות המייל של הנתבעת ניתנה האפשרות להסרה פשוטה וקלה מרשימת התפוצה, נשאלת השאלה האם לחץ התובע על הקישור המדובר, פעמים מספר כדבריו, והאם חרף בקשתו המשיכה הנתבעת לשלוח לו דוא"ל פרסומי. הנתבעת טענה כי בקשת ההסרה של התובע הגיעה לראשונה בשנת 2015 וכי באופן מיידי הופסק המשלוח אליו. טענת התובע תמוהה, לא ברור מדוע בחר לשמור ולתעד עשרות ואף מאות הודעות, ולא שמר, ולו פעם אחת, את ניסיונו להסרה מרשימת התפוצה של הנתבעת. יש לקבל את גרסת הנתבעת לעניין זה.
לא ייתכן כי אדם החש מוטרד ומבקש להפסיק את ההטרדה, לא עושה מאום על-מנת להפסיקה, בכל דרך סבירה אפשרית. עדות התובע היתה בלתי מהימנה ואינה עולה בקנה אחד עם העובדות. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 1,250 ש"ח.