(החלטה, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן): בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי, אך אינו חייב לעשות כן.
העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות בת"א [ת"ק 61819-11-16], שדחה את תביעת הספאם של המבקש לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המבקש טען בתביעתו כי המשיבה שלחה לו 21 מסרונים פרסומיים בניגוד לחוק וציין כי אשתו היתה חברת מועדון של המשיבה במשך שנה וכי המשיבה לא היתה רשאית להמשיך ולשלוח הודעות פרסומת לאחר סיום תקופת החברות במועדון. המשיבה טענה כי לא נפל פגם בהתנהלותה, לאור חברות אשת המבקש במועדון המשיבה, וכי המבקש יכול היה להסיר עצמו בקלות מרשימת התפוצה.
בית המשפט קמא קבע, בין היתר, כי יש לדחות את התביעה וכי המשיבה היתה רשאית לשלוח את ההודעות למספר שנמסר בעת ההרשמה למועדון. נקבע כי המבקש לא הוכיח את טענתו כי אשתו לא הסכימה לקבל הודעות פרסומת מהמשיבה. נקבע כי אין בכך שדברי הפרסומת נשלחו לאחר סיום שנת החברות במועדון כדי להצדיק את חיוב המשיבה בפיצוי, בשים לב לכך שניתן היה לבקש הסרה מרשימת התפוצה בקלות. מכאן בקשת רשות הערעור.
נפסק: דין הבקשה להידחות. אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי-דין של בתי המשפט לתביעות קטנות היא מחמירה במיוחד. עניין חוק התקשורת כבר נדון והוכרע בכל הערכאות פעמים רבות [עניין שקולניק - רע"א 1631/17]. עניין זה אינו נכנס לגדר החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור.
המבקש לא העמיד כפלוגתא את עניין ההסכמה למשלוח ההודעות בתקופת החברות של אשתו במועדון הלקוחות. המחלוקת מתמקדת בתקופה שלאחר סיום תקופת החברות במועדון והאם ההסכמה למשלוח פגה עם סיום תקופת החברות, או ממשיכה לחול גם לאחר מכן. בית המשפט לתביעות קטנות הגיע למסקנה כי מכלול הנסיבות מצביע על כך שמשלוח ההודעות נעשה כדין וכי אין בו הפרה של הוראות החוק. בית המשפט נימק את החלטתו ונימוקי פסק-הדין מקובלים על בית המשפט המחוזי.
מלשון סעיף 30א(י)(1) עולה כי המחוקק לא חייב את בית המשפט בפסיקת הפיצוי מכוח חוק התקשורת, אלא הותיר זאת לשיקול דעתו. במקרים המתאימים בית המשפט רשאי שלא לפסוק פיצוי אם הוא מגיע למסקנה שאין הצדקה לפסיקת הפיצוי המבוקש. בשים לב למכלול נסיבות פסק-הדין ולכך שהמבקש "צבר" מספר רב של הודעות ולא מצא לנכון להסדיר העניין בראשיתו, אם באמצעות בקשת הסרה ואם באמצעות הגשת תביעה לאחר משלוח ההודעות הראשונות, מסכים בית המשפט עם הקביעה כי לא היה מקום לפסוק פיצוי.