(פסק-דין, שלום ת"א, השופט רז נבון): תביעות ספאם שאינן כנות, שיש בהן כדי לגרור לשווא לביהמ"ש צדדים המקפידים ככלל על קיום הוראות החוק, יידחו תוך חיוב בהוצאות.

העובדות: התובעת, עו"ד במקצועה, טענה כי הנתבעת שלחה לה 48 מסרונים פרסומיים לטלפון הנייד, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת, העוסקת בייצור ושיווק נעליים, טענה כי התובעת ביצעה רכישה בחנות שלה והצטרפה (בתשלום) למועדון לקוחותיה, אך כי טופס ההצטרפות של התובעת למועדון אבד. הנתבעת טענה עוד כי הסירה את התובעת מרשימת התפוצה בתוך 4 ימים ממועד דרישתה.

נפסק: אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת שלחה לתובעת 48 מסרונים פרסומיים לטלפון הנייד. בכל המסרונים ניתנה אפשרות הסרה. לאורך כל תקופת המשלוח התובעת לא ביצעה כל פעולה להסרת המסרונים. בקשת הסרה נשלחה למעלה משנה וחצי לאחר ההצטרפות למועדון ומשלוח המסרון הראשון. לאחר מועד ההסרה לא נשלחו אל התובעת מסרונים נוספים. התובעת נמנעה מלגלות בכתב התביעה את מהות הקשר שלה עם הנתבעת. גרסתה הלקונית של התובעת התפתחה והשתנתה במהלך בירור התיק.

התחוור כי התובעת הצטרפה כחברה למועדון הלקוחות של הנתבעת, חתמה על טופס ההצטרפות, אך בדיעבד טענה כי ההצטרפות היתה מסוגית וכי מחקה מהטופס את הסכמתה לקבלת דיוור פרסומי. הנתבעת פעלה בהתאם להוראות סעיף 30א(ג) לחוק התקשורת, שכן התובעת מסרה לה את פרטיה במהלך רכישת נעליים בחנותה; דבר הפרסומת מתייחס למוצר שלגביו התובעת מסרה את פרטיה ואף אין מחלוקת כי התובעת ידעה כי הנתבעת מבקשת לעשות שימוש בפרטיה לצרכים פרסומיים.

אין לקבל את טענת התובעת כי מחקה את סעיף ההסכמה לדיוור בטופס ההצטרפות. מדובר בטענה עובדתית מהותית וחדשה שהועלתה בדיעבד ואין לה כל זכר בכתבי הטענות של התובעת. התנהלותה של התובעת מלמדת, כשלעצמה, כי לא ניתן להסתמך על טענתה כי לא אישרה לנתבעת משלוח הודעות פרסומת. לעניין זה יש לציין את השיהוי בפנייתה (לאחר שנה וחצי); שבמהלך התקופה הוסיפה לרכוש מוצרים מהנתבעת, לבקר בחנותה ואף ליהנות מההטבות שהוצעו לה; את חוסר יכולתה להסביר מדוע לא פנתה לנתבעת במשך התקופה; את העובדה כי יכלה להסיר עצמה על נקלה אך בחרה שלא לעשות כן; את העובדה שמסרה מיוזמתה את מספר הטלפון לנתבעת; את כתב התביעה הלאקוני שהגישה ועוד.

מהעבר השני התרשם בית המשפט כי הנתבעת פועלת בצורה תקינה ואינה שולחת מסרונים למי שלא מצטרף למועדון. במקרה דנן מתקיימות הוראות סעיף 30א)ג) לחוק, המתירות למפרסם לשלוח את ההודעות מושא התביעה לתובעת. די בכך להביא לדחיית התביעה. ניתן אף לקבוע כי הנתבעת פעלה לפי הוראות סעיף 30א(ב) לחוק, שכן אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת חתמה על טופס ההצטרפות של הנתבעת (ונדחתה טענתה כי מחקה את הסעיף המתיר דיוור). הגם שהמסמך עצמו לא אותר, הרי שלנוכח אישורה של התובעת כי חתמה על המסמך, יש לקבוע כי ניתנה הסכמה מפורשת בכתב למשלוח ההודעות.

אף אם היתה מתקבלת גרסת התובעת במלואה, אין זה המקום לפסוק פיצוי. ביהמ"ש אינו חייב לפסוק פיצוי, הוא רשאי לעשות כן. במקרה זה פסיקת פיצוי לא תשרת את התכליות שבבסיס החוק. נהפוך הוא. הנתבעת ככלל שומרת על הוראות החוק. בנסיבות העניין יש להביא בחשבון את התנהלות התובעת, היוצרת תחושה לא נוחה ביחס לכנותה של התביעה. תביעה זו לא היתה צריכה לבוא לאוויר העולם ומעת שבאה, על ביהמ"ש לדחות אותה תוך שליחת מסר תקיף כי תביעות שאינן עולות בקנה אחד עם תכלית החוק, ואשר יש בהן כדי לגרור לשווא לביהמ"ש צדדים המקפידים ככלל על קיום הוראות החוק, יידחו תוך חיוב בהוצאות.

הבעיות עליהן עמד ביהמ"ש העליון, הנגרמות ממשלוח ספאם, אינם רלבנטיים במקרה בו מסרה התובעת מיוזמתה שלה את פרטיה לנתבעת, חתמה על טופס ההצטרפות, וקיבלה מסרונים המשקפים הטבות כספיות בפועל - אותן התובעת מימשה וניצלה. מדובר בתביעת סרק שדינה להידחות. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 2,000 ש"ח וכן בשכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 14,040 ש"ח.