(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט דניאל הורוביץ): אין מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי כאשר שלחה הודעות לנמענת בעלת שם זהה לתובעת.

העובדות: התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה 2 הודעות דוא"ל ללא הסכמתה, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה, בין היתר, כי צרכנית בשם זהה לתובעת מסרה לה את פרטיה האישיים, לרבות מספר זהותה וכתובתה (השונים מפרטי התובעת) ונתנה לה את הסכמתה המלאה למשלוח ההודעות.

נפסק: דין התביעה להידחות. בית המשפט התרשם כי לנתבעת מערך מסודר ומבוקר בו נקלטים נמענים למאגר שלה. יש לקבל את דברי הנתבעת לפיהם היא שולחת הודעות פרסומת רק לנמענים שנרשמו אצלה מבעוד מועד, כאשר בעת ההרשמה נערך אימות באמצעות משלוח מסרון לטלפון הנייד של הנמען. אמין הסבר הנתבעת לפיו קיימת נמענת נוספת שנרשמה אצל התובעת, ששמה זהה לשם התובעת, עם כתובת מייל כמעט זהה (למעט נקודה המפרידה בין השם הפרטי לשם המשפחה). הנתבעת פעלה בתום לב כאשר שלחה את הודעת הפרסומת ולא ידעה כי ההודעה נשלחה לתובעת, במקום לנמען ששמו זהה לשמה של התובעת. במקרה כזה, אין מקום להשית על הנתבעת פיצוי שכן אין צורך בסנקציה הרתעתית. אין רלוונטיות לטענת העדרה של המילה "פרסומת", שכן ההודעה כלל לא היתה מיועדת לתובעת. 

אין ממש בטרוניה שהעלתה התובעת בעניין דרישת הנתבעת לקבל את מספר תעודת הזהות שלה לצורך בירור פנייתה. בנסיבות בהן קיים אדם נוסף ששמו זהה לתובעת, בעלת מספר ת.ז. שונה, בקשת הנתבעת לקבלת מספר הזהות של התובעת היתה לגיטימית ולא נועדה כדי לפגוע בפרטיותה של התובעת, כי אם בכדי לרדת לחקר האמת ולברר מדוע נשלחו לתובעת הודעות פרסומת. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך 500 ש"ח.