(פסק-דין, שלום חיפה, השופטת סיגלית מצא): הפרסום של הנתבע בפייסבוק נעשה כדי לגנות דברי לשון הרע של התובע.
העובדות: האם זכאי התובע לפיצוי בגין פרסום לשון הרע ופגיעה בפרטיות, בשל דברים שפרסם הנתבע בתגובה לפרסום שפרסם התובע, הכולל לשון הרע.
בשנת 2000 הגיש ארגון נפגעי טרור תביעה לבית משפט בניו-יורק, נגד הבנק הערבי, בטענה כי הבנק מימן ונתן שירותים פיננסיים לארגוני טרור. במסגרת התביעה ביקש הבנק להגיש חוו"ד שהוכנו על-ידי בעלי תפקידים לשעבר בקהילת המודיעין הישראלי, ביניהם חוות דעתו של הנתבע. בית המשפט בניו-יורק לא קיבל את חוות הדעת לתיק בשל היעדר רלבנטיות ובשים לב לכללי הראיות בארה"ב.
בשנת 2015 פרסם האתר News1 כתבה שעסקה בהליך. בכתבה גם נטען כי "לטובת הבנק ונגד נפגעי הטרור התייצבו 4 'גנרלים' ישראלים ובכך ביצעו, לדעתי, בגידה ערכית". התובע פרסם את הכתבה בדף הפייסבוק שלו והוסיף דברים בגנותו של הנתבע. הנתבע פרסם בדף הפייסבוק שלו פוסט, בו התייחס לפרסום שביצע התובע. התובע טען כי פרסום זה פגע בפרטיותו, מהווה לשון הרע ועוד.
נפסק: אין חולק כי הנתבע פרסם פוסט בפייסבוק האישי שלו. פרסום פוסט בפייסבוק מהווה "פרסום", ללא קשר למספר החברים שיש לנתבע. פרסום העובדה כי התובע צבר במשך שנים חובות למועצה המקומית הוא פרסום מידע שעשוי לבזות או להשפיל את התובע. הפוסט שפרסם הנתבע כולל לשון הרע על התובע.
הנתבע טען כי הביטוי הפוגע מוגן לפי סעיף 15(10) לחוק איסור לשון הרע, שכן "הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן". הדברים שפרסם התובע מהווים דברים פוגעים, בצורה קשה ביותר. הנתבע הוא תת-אלוף במילואים, אשר שירת בצבא 31 שנה, והמדינה ובטחונה יקרים לליבו. הפרסום שביצע התובע מהווה לשון הרע. הפרסום שעשה הנתבע נכנס לגדר גינוי או הכחשה של לשון הרע ונכנס לגדר נסיבות סעיף 15(10) לחוק. הנתבע הגן על כבודו ועל שמו הטוב, שאין עניין אישי כשר מהם.
לא ניתן לראות בפרסום שערך התובע כביקורת לגיטימית על איש ציבור. הדברים שפורסמו אינם ביקורת על התנהלותו הציבורית של הנתבע, אינם נוגעים לפועלו כראש מועצה או להחלטות ומעשים שביצע במסגרת כהונתו. תגובת הנתבע לא חרגה מהסביר בנסיבות העניין ולפיכך חזקה כי הפרסום נערך בתום לב. משנקבע כי הפרסום שערך הנתבע חוסה תחת ההגנה הקבועה בסעיף 15(10) לחוק איסור לשון הרע, הרי שהפגיעה בפרטיות התובע חוסה תחת ההגנה הקבועה בסעיף 18(ו)(2) לחוק הגנת הפרטיות. טוב היה עושה הנתבע לו לא היה משתף את הציבור במידע שנודע לו מתוקף תפקידו כראש רשות. התביעה נדחתה. התובע ישלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח