(החלטה, מחוזי ב"ש, השופט אלון אינפלד): אין מקום לתת רשות ערעור על החלטה המורה על מחיקת תביעת ספאם.

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש לתביעות קטנות בב"ש [ת"ק 54358-09-16], בו נמחקה תביעת המבקש נגד המשיבים בגין משלוח דבר פרסומת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, וכן על החלטה נוספת בה נדחתה בקשה לביטול ההחלטה הקודמת. הצדדים לא התייצבו לדיון שנקבע לתובענה. המבקש הסתייע בחברת "ספאם אוף" לצורך הגשת התביעה וביהמ"ש קמא התייחס לכך בהחלטתו למחיקת התביעה. את הבקשה לביטול ההחלטה למחיקת התביעה הגישה ספאם אוף. עת דחה ביהמ"ש קמא את הבקשה הוא קבע כי ספאם אוף כלל אינה צד לתביעה.

נפסק: אין מקום למתן רשות ערעור. הבקשה מכוונת את חיציה בעיקרה להחלטתו הראשונה של ביהמ"ש, שראתה בחברת ספאם אוף צד להליך, ובעצם נוכחותה משום פגם בהליך. אין בטענות המובאות בבקשה כל טענה מוחשית נגד נימוקי ההחלטה השנייה. אף אם יש מקום לדיון משפטי בנימוקיה של ההחלטה הראשונה, שעניינה מעמדה המשפטי של ספאם אוף, ההחלטה השנייה בוודאי עומדת על יסוד נימוקים איתנים. לא נמצא כי הובאו נימוקים להיעדרות התובע מהדיון שהיה קבוע.

בנסיבות אלה, התוצאה הסופית אליה הגיע ביהמ"ש (היינו, מחיקת התביעה מחמת העדר התייצבות) היא תוצאה נכונה. זאת, מנימוקי ההחלטה השנייה, וללא כל צורך בדיון מעמיק בנימוקי ההחלטה הראשונה. במסגרת שיקול הדעת במתן רשות ערעור יש ליתן הדעת גם לשיקולים מעשיים. ערכה של התביעה הוא 1,000 ש"ח לכל היותר. בתי המשפט לא נהגו להעניק את מלוא סכום הפיצוי בגין פרסומת ראשונה. החזרת הדיון לביהמ"ש משמעה עלויות נוספות לצדדים. זאת, כאשר בביהמ"ש לתביעות קטנות ההליך אמור להיות מהיר, פשוט וזול לשני הצדדים. אף מטעם זה לא ראוי לתת רשות ערעור במקרה זה.