(פסק-דין, תביעות קטנות רחובות, הרשם אייל דוד): תביעה אינה קופת חיסכון שהתובע רשאי לפתוח בהתאם לשיקול דעתו ובמועד שנוח לו.

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 38 הודעות דוא"ל פרסומיות על פני תקופה ממושכת, ללא הסכמתו ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי התובע ככל הנראה השאיר אצלה את פרטיו בעבר כגורם המתעניין בלימודים אצלה וכי הגשת התביעה נעשתה בחוסר תום לב ובשיהוי ניכר.

נפסק: אין ביכולת הנתבעת לאתר את אישור הדיוור עליו כביכול חתם התובע. ההודעות מושא התביעה מתחלקות לשתי קבוצות. הראשונה כוללת 31 הודעות דוא"ל שנשלחו אל התובע בין השנים 2009-2012. השנייה כוללת 7 הודעות שנשלחו בשנת 2016. התביעה הוגשה יומיים בלבד לפני תום תקופת ההתיישנות ביחס להודעה הראשונה שנשלחה אל התובע.

אין לקבל את הסבר התובע לשיהוי הרב בהגשת התביעה לגבי ההודעות בקבוצה הראשונה. העובדה שנשלחה אל התובע קבוצת הודעות נוספת בשנת 2016 אין בה כדי להצדיק את הגשת רכיב התביעה כיום בקשר ל-31 ההודעות בקבוצה הראשונה. יש לקבל את טענת הנתבעת כי בחלוף השנים התחלפו החברות שעסקו בדיוורים מטעמה וכי חלק מהנתונים נמחקו ולא ניתן לאתר את הסכמת התובע לקבלת הפרסומים.

השיהוי גרם לנתבעת נזק ראייתי, בכך שעתה אין באפשרותה לאתר את הסכמת התובע ולהתגונן. ככל וההודעות הטרידו את מנוחת התובע, היה עליו להגיש את התביעה בזמן אמת ולא בשיהוי ניכר של 4 שנים לאחר קבלת ההודעה האחרונה. תביעה אינה קופת חיסכון שהתובע רשאי לפתוח בהתאם לשיקול דעתו ובמועד שנוח לו. התביעה נדחתה ביחס ל-31 ההודעות שבקבוצה הראשונה. הנתבעת תפצה את התובע ב-600 ש"ח עבור כל אחת מ-7 ההודעות בקבוצה השנייה (סה"כ 4,200 ש"ח). אין צו להוצאות לאור כך שהתקבל רק חלק קטן מהתביעה.