לא ניתן להימנע מהרשעה ולשדר מסר שלילי במאבק בנגע המכוער של פרסום תועבה בה מעורבים קטינים (החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט אורי שהם):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א [עפ"ג 7997-12-16], שדחה את ערעור המבקש על גזר-דינו של ביהמ"ש השלום בת"א. המבקש הודה, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של פרסום והצגת תועבה לפי סעיפים 214(ב3) ו-214(ב) לחוק העונשין. באישום נטען כי במשך תקופה של כ-3.5 שנים, החזיק המבקש במחשבו ובהתקנים אלקטרוניים כ-150,000 קבצים של תמונות וסרטוני וידאו פדופיליים. המבקש אף שיתף כ-30,000 קבצים באמצעות תוכנה לשיתוף קבצים, במאות הזדמנויות שונות. 

ביהמ"ש השלום קבע כי לא יעלה על הדעת לסיים את ההליך ללא הרשעה, לאור אופי העבירות, ריבויין, התמשכותן, התיעוב שהן מעוררות והעובדה כי הקלה יכולה לשדר מסר שלילי במאבק בנגע המכוער של פרסום תועבה בה מעורבים קטינים. על המבקש נגזרו 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. בערעור, קבע ביהמ"ש המחוזי כי לא יעלה על הדעת לסיים תיק מעין זה ללא הרשעה וכי הענישה שנפסקה היא מידתית וראויה. מכאן בקשת רשות הערעור.

נפסק: הלכה ידועה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" שמורה למקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים להליך; או למקרים בהם עולה חשש ממשי מפני עיוות דין מהותי או אי צדק שנגרם למבקש. חרף הכסות העקרונית שמנסה המבקש לעטות על הבקשה, הרי שלאמיתו של דבר היא אינה מעלה שאלה רחבה המצדיקה בירור נוסף בפני ביהמ"ש העליון. עניינה של הבקשה הוא ביישום ההלכה הנוגעת להימנעות מהרשעה על מקרהו של המבקש. אין מקום ליתן רשות ערעור.

הימנעות מהרשעתו של נאשם אשר נקבע כי ביצע עבירה, תיעשה במשורה, והיא שמורה למקרים חריגים בלבד. אין מחלוקת כי למבקש עלולה להיגרם פגיעה משמעותית מהרשעתו בדין, אולם סוג העבירה אינו מאפשר בנסיבות המקרה לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע בשיקולי הענישה האחרים. נוכח כמות והיקף חומרי התועבה, אשר המבקש הורשע בהפצתם, לצד משך התקופה בה ביצע המבקש את העבירות, והעובדה כי דברי התועבה הכילו תמונות של התעללות קשה בקטינים, סברו הערכאות הקודמות, כי לא ניתן לסיים את ההליך דנן בלא הרשעה, עקב הפגיעה באינטרס הציבורי, שעיקרו בהרתעת הרבים. בקביעה זו של הערכאות הקודמות לא נמצא טעם להתערבות. הבקשה נדחתה.