(פסק-דין, תביעות קטנות רחובות, השופט איל באומגרט): לא ראוי להורות על דחייה גורפת של כל תביעה המוגשת באמצעות "ספאם אוף".

העובדות: התובעת טענה כי הנתבעים שלחו לה 12 מסרונים פרסומיים, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התביעה הוגשה בסיוע חברת ספאם אוף טכנולוגיות. הנתבעים טענו, בין היתר, כי יש לסלק את התביעה כיוון שהוגשה תוך שימוש לרעה בהליכי בית משפט, שכן הזכות להגיש תביעה קטנה שמורה ליחידים בלבד.

נפסק: לא ניתן לקשר בין הנתבעים לבין דברי הפרסומת באמצעות הנספח לכתב התביעה, שכן עורכו לא הובא לעדות. התובעת אף לא הביאה לעדות את נציגי החברה שביצעו את המחקר שנועד לקשור בין הנתבעים לדברי הפרסומת. גם אם דרכי הראיה וההוכחה גמישים בבית המשפט לתביעות קטנות, הרי שלא ניתן לבטלם לחלוטין. משלא הובאו הראיות הנטענות בנספחי התביעה, לא ניתן לקבוע ממצאים על סמך הנטען שם. באשר למחקר העצמאי שערכה התובעת, הרי שלא הובאה בפני ביהמ"ש כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי המחקר שביצעה התובעת באמצעות המרשתת, על-מנת לקשור בין הנתבעים לדברי הפרסומת, הוא נכון ומביא לתוצאות אמת.

בתי המשפט נדרשו במספר הליכים לשאלת העזרה שמציעה ספאם אוף לתובעים. ראוי לבחון כל מקרה לגופו ולא יהא זה נכון, לעת הזו, להורות על דחייה גורפת של כל תביעה המוגשת באמצעות צד שלישי. בנסיבות המורכבות של דיוור דברי פרסומת, אין בסיוע של צד שלישי לתובע משום הפרה של חוק בתי המשפט. על התובעת להוכיח במאזן הסתברויות כי דברי הפרסומת שהתקבלו אצלה נשלחו על-ידי הנתבעים. התובעת לא הרימה נטל זה ועל כן התביעה נדחתה ללא צו להוצאות. באשר לנתבע 2, התובעת לא הוכיחה ולא טענה מדוע כשל, אם בכלל, נתבע זה, ביחס לחבותו מכוח החוק.