ת"ק 2986-11-16 שרון ואח' נ' אחים הלפרין - אופטיקה (2000) בע"מ

(פסק-דין, תביעות קטנות הרצליה, השופטת יפעת אונגר ביטון): נמען ששולח הודעת סירוב בכתב, ולא בדרך בה שוגר אליו דבר הפרסומת, צריך לוודא כי הוא שולח את ההודעה באופן שתתקבל אצל המפרסם.

העובדות: התובעים טענו כי הנתבעת שלחה להם 33 דברי פרסומת ללא הסכמתם, במסרונים ובדוא"ל, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, על-אף ששלחו לה בקשות הסרה. התובעים ציינו כי רכשו בעבר משקפיים מהנתבעת, אך כי לא נשאלו ביחס למשלוח דברי פרסומת ולא הסכימו לכך. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובעת היא לקוחה שלה, שמסרה לה את פרטיה בהסכמה ומתוך מודעות לכך כי הפרטים ישמשו לשיווק ופרסום. הנתבעת אף הלינה על האופן בו "ניסו" התובעים להסיר עצמם מרשימת התפוצה וטענה כי נקטו בדרך זו בכדי לצבור דברי פרסומת ולהגיש את התביעה בחוסר תום לב.

נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. בעת הדיון הציגה הנתבעת את בקשתה החתומה של התובעת להצטרף למועדון חברי הנתבעת, במסגרתו מסרה את פרטיה. התובעים לא ציינו בכתב התביעה כי הצטרפו למועדון הנתבעת ואת הסכמתם לקבל מידע ממנה. התובע העיד כי חרף ההטרדה שגרמו לו ההודעות, בחר במודע שלא להשתמש בלחצן הקישורית "הסר" בגוף ההודעות. במצב דברים שבו מתן ההסכמה לא הוזכר בתביעה, ולעומת זאת התובע עומד איתן בדעתו כי הוא הקורבן להתנהגות בלתי חוקית של הנתבעת, ספק אם התביעה הוגשה בתום לב, לכל הפחות ביחס להודעות ולמסרונים שהגיעו אל התובעים לפני המייל ששלחו לשירות הלקוחות של הנתבעת בחודש אוגוסט 2016.

יש לחלק את הדיון לשלושה חלקים כרונולוגיים. הראשון עניינו בהודעות שקיבלו התובעים מאז רישום התובעת למועדון הלקוחות ועד למועד בו ביקשה לראשונה את ההסרה (אפריל 2016). תקופה זו אינה רלבנטית למחלוקת בתיק, למעט לעניין הסתמכות הנתבעת על כך שדברי הפרסומת מוסכמים ומקובלים על התובעת. החלק השלישי מתייחס להודעות שקיבלו התובעים החל מאוגוסט 2016, לאחר משלוח מייל ההסרה לשירות הלקוחות של הנתבעת. הנתבעת לא טענה כי הודעה זו לא הגיעה ליעדה ולמרות זאת נשלחו 8 הודעות נוספות, שלא כדין. הודעות אלה מזכות בפיצוי.

עיקר השאלה נוגעת לתקופת הביניים (אפריל עד אוגוסט 2016), כאשר מבחינת התובעים ביקשו להסיר את פרטיהם מרשימת התפוצה, אך הנתבעת טענה כי הבקשה לא התקבלה כיוון שפעולת ההסרה לא בוצעה כיאות. המסקנה המתחייבת ביחס לתקופה זו, נוכח פרשנות החוק, היא כי ההודעות נשלחו שלא כדין. בתקופות שלאחר בקשות ההסרה, הן זו שהתקבלה והן זו שלא התקבלה, דברי הפרסומת נשלחו לתובעים שלא כדין. אין לקבל את טענת הנתבעת כי האמור בטופס ההרשמה למועדון הלקוחות מספק לצורך עמידה בתנאים המצטברים לפי סעיף 30א(ג) לחוק. התובעת מסרה את פרטיה לנתבעת במהלך רכישה של מוצר, אך הנתבעת לא הודיעה לתובעת כי פרטיה ישמשו למשלוח דברי פרסומת, אלא היא השתמשה במינוח שונה, שאין בו כדי להצביע על משלוח פרסומים שיווקיים דווקא. הנתבעת אינה רשאית להסתמך על "שתיקתם" של התובעים כהסכמה שבשתיקה.

אשר לפיצוי - הודעת סירוב ניתן לתת בכל עת, גם לאחר מתן הסכמה. את ההודעה ניתן לתת בכתב או בדרך בה התקבלה ההודעה. אם נמען בחר בדרך של הודעה בכתב, כאשר נתונה לו אפשרות להודיע על סירוב בדרך בה שוגר אליו דבר הפרסומת, עליו לוודא כי הוא שולח את הודעת הסירוב באופן שתתקבל אצל המפרסם. התובע היה מודע לאפשרויות ההסרה, אך בחר במתכוון שלא לעשות בהן שימוש, מטעמיו הוא. הנתבעת תשלם לתובעים 8,000 ש"ח ביחס לדברי הפרסומת שנשלחו לאחר שהתובעים הודיע על סירוב לקבלן באוגוסט. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים 3,750 ש"ח עבור 25 ההודעות הנותרות (סה"כ 11,750 ש"ח). בנוסף נפסקו הוצאות משפט בסך 400 ש"ח.