(פסק-דין, תביעות קטנות י-ם, הרשם ניר נחשון): התובע טען כי הנתבעת שלחה לו דברי פרסומת בדוא"ל, ללא הסכמתו, ללא שהופיע המילה "פרסומת", ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע ציין כי נרשם באתר הנתבעת לצורך קבלת קופון הנחות למוצריה, אך כי הנתבעת לא ציינה כי תשתמש במידע זה לצורך משלוח הודעות פרסומיות. הנתבעת טענה כי התובע לא פנה אליה בבקשה להסרה, אלא בחר לאגור הודעות במשך 7 חודשים לצורך הגשת תביעה מנופחת תוך הצגתו כקורבן. נפסק - דין התביעה להתקבל בחלקה. אין חולק כי הנתבעת שלחה לתובע 6 דברי דואר פרסומיים לכתובת הדוא"ל, בנסיבות בהן לא נתקבלה הסכמתו מראש ולא צוינה המילה "פרסומת". המילה "פרסומת" הופיעה בסוף ההודעה, אך לא באופן בולט ובמיקום הראוי. התובע הוכיח כי הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 30א(ב) לחוק, שכן שיגרה אליו דברי פרסומת ללא הסכמתו המפורשת. אשר לגובה הפיצוי, המחוקק לא הטיל על הנפגע את החובה להקטין את נזקיו ואולם אין באמור כדי להפחית מחובתו של נפגע, ככל בעל דין, לנהוג בתום לב בדמות אגירת הודעות פרסומיות לצורך הגשת תביעה עתידית. יש לפסק לתובע פיצוי בסך 1,000 ש"ח עבור ההודעה הראשונה ו-150 ש"ח עבור ההודעות הנוספות. הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,750 ש"ח וכן אגרה בסך 550 ש"ח.