(פסק-דין, תביעות קטנות הרצליה, השופט אמיר ויצנבליט): התובע טען כי הנתבעים שלחו לו 16 הודעות דוא"ל בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. נפסק - לא עלה בידי הנתבעים לשכנע כי התובע נתן את הסכמתו לקבלת ההודעות. בין היתר, הנתבעים לא הוכיחו כראוי את טענתם כי התובע נרשם לאתר yootoo.co.il תוך הקלדת כתובת הדוא"ל שלו בעמוד הבית של האתר. הנתבעים לא הציגו כיצד רישום באתר מוביל לתיעוד במערכת הניהול כפי שנטען. הנתבעים אף לא הוכיחו את טענתם כי התובע ביצע רכישה באתר אחר, אשר במסגרתו אישר את הוראות התקנון המאפשרות משלוח דברי פרסומת מכל האתרים המופעלים על-ידי החברה. התובע טען כי לא ביצע רכישה מאתר זה והנתבעים לא הציגו כל חשבונית או מסמך מהימן אחר להוכחת הרכישה. למעלה מן הנדרש, ספק אם הפניה לתקנון האתר בעת רכישת מוצר עונה על דרישת החוק להסכמה מפורשת של הנמען לקבלת דברי פרסומת. על-מנת להגשים את תכלית החוק, בעת רכישת המוצר יש להביא לידיעתו הספציפית של הרוכש את האפשרות שיקבל דברי פרסומת מהמוכר. אין מקום לאמץ גישה לפיה הסכמה זו "מסתתרת" בתקנון כזו או אחר. לסיכום, יש לאמץ את גרסת התובע לפיה לא נתן את הסכמתו לקבלת דברי הפרסומת. הפרה נוספת של הוראות החוק נעוצה בעובדה כי בהודעות לא צוין כי מדובר ב"פרסומת" כמתחייב לפי סעיף 30א(ה)(1)(א) לחוק. באשר לשיעור הפיצויים שיש לפסוק לחובת הנתבעים, מדובר במשלוח של 16 הודעות. אין להסיק מכאן כי הפיצוי לו זכאי התובע הוא מכפלה פשוטה של מספר ההודעות ב-1,000 ש"ח להודעה. ככל שמספר ההודעות עולה, כך גדלה תקרת הפיצוי, אולם על גובה הפיצוי להיעצר בסכום המשקף הרתעה יעילה בנסיבות העניין ולא מעבר לכך. הקושי העיקרי הניצב בפני התובע הוא כי הנתבעת 1 אינה חברה פעילה. פשיטא שאין צורך בהכוונת פעילות של חברה שאינה פועלת עוד. מקובלת תשובת התובע לכך, לפיה עדיין יש לשקול את הצורך בהרתעת הרבים. בנסיבות דנא, די בהטלת פיצויים לדוגמה שיוטלו על הנתבעת 1 בשיעור של 250 ש"ח להודעה וסה"כ 4,000 ש"ח. בין היתר נלקחה בחשבון העובדה כי הנתבעת כיבדה את בקשת ההסרה ששלח התובע. אשר לחבות הנתבע 2, אין מקום להטיל עליו פיצויים לדוגמה באופן אישי. לפיצוי יתווספו הוצאות בסך 800 ש"ח.