(פסק-דין, תביעות קטנות ב"ש, השופטת נעם חת מקוב): תביעה לפיצוי מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 12 מסרונים פרסומיים המעודדים לקיחת הלוואות, ללא הסכמתו, ומבלי שפירטה בגוף ההודעות את פרטי הזיהוי שלה. הנתבעת טענה כי ההודעות לא נשלחו על-ידה או על-ידי מי מטעמה. נפסק - במאזן הסתברויות התובע הוכיח את תביעתו. המסרים שנשלחו לתובע הם "דבר פרסומת" ולא נטען על-ידי הנתבעת כי התובע מסר לה את מספר הטלפון שלו ואישר קבלת דברי פרסום מטעמה. התובע אף ניסה להסיר עצמו מקבלת המסרונים אך הדבר לא עלה בידיו. המחלוקת בין הצדדים היא רק בשאלה האם הנתבעת היא ששיגרה את המסרונים. התובע העיד כי שני מספרי הטלפון מהם נשלחו המסרונים הם של הנתבעת. התובע בירר זאת על-ידי כך שהתקשר למספרים, השאיר את פרטיו וקיבל פנייה חוזרת במסגרתה נאמר לו כי שם החברה הוא "צריכה ומיגון". עדות נציג הנתבעת היתה רצופת סתירות ובלתי מהימנה. נראה גם כי יש קשר בין הנתבעת לחברת אור הקסם בע"מ. יש לקבוע, לאור עדות התובע וחוסר המהימנות המוחלט של גרסת הנתבע, כי המסרונים שקיבל התובע נשלחו על-ידי הנתבעת. הנתבעת תפצה את התובע ב-800 ש"ח עבור כל הודעה וסה"כ 9,600 ש"ח והוצאות בסך 250 ש"ח.