(פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, הרשם איתי רגב): התובע טען כי על הנתבעים לפצות אותו בגין הודעת פרסומת שנשלחה לטלפון הנייד שלו. הנתבעים הכחישו כי ההודעה נשלחה על-ידם. נפסק - לטלפון הנייד של התובע נשלח "דבר פרסומת", כמובנו בסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע לא פנה בעצמו לנתבעים בעקבות קבלת דבר הפרסומת, אלא חברת ספאם אוף, והיא זו שערכה את הבדיקות בטרם הוגשה התביעה. נציג החברה לא התייצב לדיון ולא העיד על הפעולות שביצע לש גיבוש הנתונים העומדים ברקע טענות התביעה. אין מחלוקת כי "מפרסם" הוא גם מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו, וייתכן כי המדובר בנתבעת. ואולם, כדי לחייב מפרסם בפיצוי נדרש כי משלוח ההודעה יהיה ביודעין בניגוד להוראות החוק. לא הוכח כי הנתבעת היא מי ששלחה את ההודעה באופן ישיר אל התובע, מאחר שהתובע לא נכנס לקישור עצמו בהודעה ולא הוכחו נסיבות משלוח ההודעה לתובע. התביעה נדחתה. התובע ישא בהוצאות הנתבעים בסך 300 ש"ח.