(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט משה תדמור-ברנשטיין): התובע טען, בין היתר, כי הנתבעת שלחה לו 166 הודעות דוא"ל פרסומיות, במשך שלוש וחצי שנים, ללא הסכמתו ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי השתמש בשירותי הנתבעת לצורך חיפוש קייטרינג ומסר את פרטיו באתר לצורך כך, מבלי לאשר קבלת פרסומות כלשהן. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובע השתמש בשירותיה וביקש כי יישלחו לו דילים ומבצעים לכתובת המייל. הנתבעת טענה כי לאחר שהתקבל מכתב ההתראה של התובע הוא הוסר מיידית מהמאגר. נפסק - אין מחלוקת כי הנתבעת היא ששלחה את ההודעות לתובע. תחילה טענה הנתבעת כי התובע אישר את קבלת הפרסומות, אך בהמשך הודתה כי אין בידה ראיה חד-ערכית לכך שהדרך היחידה לקבלת כתובת ה-IP של התובע כרוכה באישורו לקבלת פרסומות מהנתבעת. מוסכם על הצדדים כי די בכך שהתובע רשם את פרטיו לצורך קבלת הצעה לשירותי קייטרינג, כדי שהנתבעת תקבל לידיה את פרטי כתובת ה-IP שלו. לא הוצגו ראיות מספקות לכך כי התובע הסכים לקבל דברי פרסומת מהנתבעת, הקשורים למוצר או שירות עליו ביקש מידע, דוגמת שירותי הקייטרינג. לא די בכך שהנתבעת טוענת כי היא מעסיקה מתכנתים וכי היא פועלת לפי הוראות חוק הספאם. על הנתבעת היה להביא ראיות להוכחת טענתה כי פעלה כדין. הנתבעת לא הוכיחה כי ניתנה הסכמתו של התובע לשיגור הפרסומות נשוא התביעה לתיבת הדוא"ל של התובע ומכאן שהפרה את הוראות סעיף 30א(ב) לחוק. לא הוכח עוד כי הנתבעת זכאית להקלה שחלה לפי החוק, למול נמען שהוא מ"רשימת לקוחות", היינו, באותו מקרה בו אין צורך בהסכמה, אלא די ביידוע. לא הוכח כי הוצגה לתובע הודעה כי פרטיו ישמשו לשיגור פרסומות אליו (ולפיכך לא הוכח לפחות התנאי הראשון משלושת התנאים המצטברים הנדרשים במקרה של "רשימת לקוחות", לפי סעיף 30א(ג) לחוק). לא די בכך שהנתבעת טעתה לסבור כי אדם שנמצא ברשימת הלקוחות שלה פעל אקטיבית כדי להיכנס אליה ומכאן הבנתה כי מסר הסכמתו לשיגור הודעות אליו. הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה לסתור את חזקת ה"ביודעין". הנתבעת ידעה ופעלה בידיעה, ולכל היותר בעצימת עיניים. לא די בהוכחה שהנתבעת עצמה את עיניה לאפשרות, על-מנת לסתור את חזקת ה"ביודעין". בהודעות שהוצגו לביהמ"ש מצויות הפרות נוספות של החוק, כגון היעדר הכותרת "פרסומת" ועוד. משקלן במכלול הפיצוי נמוך מעצם ההפרה שבשיגור ההודעות. מדובר ב-166 הודעות דוא"ל שהצטברו בתיבת הדוא"ל של התובע במשך כשלוש וחצי שנים, מבלי שניתנה הסכמתו לשיגורן. התובע המתין זמן רב עד לפנייה לנתבעת בדרישה לפיצוי. המספר הגבוה של ההודעות שהצטבר הוא גם תוצר ישיר של השתהות בת מספר שנים מצד התובע. התובע הגיש עד כה 7 תביעות ספאם וטען כי הוא רואה בכך שליחות. הנתבעת טענה כי מדובר בתובע סדרתי שלא פעל להסיר את עצמו. התמשכות הזמן משך שלוש וחצי שנים ללא כל בקשת הסרה, והעובדה שבסופו של דבר מצא התובע דרך מעשית ופשוטה לעצור את שטף המיילים, מהווים שיקול נוסף להפחתת הפיצוי. מאידך, הוכח כי הנתבעת נמצאה מפירה את החוק בעבר וכי מדובר בחברה בינונית בהיקפה. הנתבעת תשלם לתובע פיצויים בסך 10,800 ש"ח.