(פסק-דין, שלום קריית-גת, השופט אבישי זבולון): פעולת "שיתוף" או "לייק", לפי רוב, אינה מהווה פרסום לשון הרע.

העובדות: תביעת לשון הרע. התובעת היא עמותה לקידום עולי אתיופיה בעיר קריית מלאכי והתובעים 2-4 הם ממייסדיה ונושאי משרה בה. במערכת הבחירות לעירייה התמודדו סיעות יריבות שביקשו לקדם את קהילת עולי אתיופיה בעיר: סיעת "תקווה" עליה נמנו גם התובעים וסיעת "עידן חדש" עליה נמנו גם הנתבעים. בתביעה נטען כי מנהיגי ופעילי "עידן חדש" בחרו להכפיש את המתחרים ופתחו בקמפיין של דברי בלע ושקר נגד מנהיגי סיעת "תקווה", בין היתר בדרך של פרסומים בפייסבוק וביו-טיוב. הנתבעים טענו, בין היתר, כי מדובר במאבק פוליטי לגיטימי ולא בהוצאת לשון הרע.

נפסק: הטקסט המיוחס לנתבע 1 - טקסט החרוזים - אינו מהווה לשון הרע, אלא הבעת דעה באמצעות יצירה וביטוי אמנותי, לגיטימי של הנתבע 1. באשר לפרסום המיוחס לנתבע 2 - פוסט בעמוד הפייסבוק האישי שלו - הרי שאין חולק כי הנתבע כתב את הפוסט בתקופת בחירות ובהתבסס על מסמך שפורסם באתר רשמי (רשימת חמשת מקבלי שכר גבוה בעמותה מתוך אתר רשם העמותות). גם פרסום זה אינו מהווה לשון הרע.

באשר לפרסום המיוחס לנתבע 3 בעמוד הפייסבוק שלו (העתקת פוסט של אדם אחר) - לא נמצא כי הפרסום מהווה לשון הרע באופן חד משמעי וברור. גם אם הפרסום היה מהווה לשון הרע, הרי שיש לבחון אם ניתן לייחס לנתבע 3 עצמו פרסום של לשון הרע בשל הפעולה שביצע ("העתק הדבק" או "שיתוף" של הפוסט). תופעת השימוש בפייסבוק לצורך שיתוף בדעות, רגשות, מידע וכו', הולכת ומתרחבת והאתר מהווה כלי יום יומי להעברת מידע לאנשים רבים בעת ובעונה אחת ובזמן קצר.

פעולת "שיתוף" או "לייק", לפי רוב, אינה מהווה פרסום לשון הרע [עניין נידיילי - ת"א 19430-03-14]. כך אף בנסיבות תביעה זו, בשל העובדה כי אין בידי המשתף, הנתבע 3, להסיר את הפוסט וכן הואיל והפוסט נכתב בתקופת בחירות ולא היה בתוכנו כדי להוות פגיעה חד-משמעית. באשר לנתבע 4, ששיתף את הפוסט של הנתבע 2, הרי שאין בעצם פעולת השיתוף שלו כדי להטיל עליו אחריות בנסיבות המקרה. התביעה נדחתה.