(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן): ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בת"א מיום 20.6.2016 [תא"מ 51890-11-15], שניתן בפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, ולפיו חויבה המשיבה לשלם לתובע סך כולל של 1,000 ש"ח בתביעה לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המערער טען כי יש להתערב בסכום שנפסק, שכן הוא נמוך מסכום האגרה וסכום שכר הטרחה המינימלי לפי כללי לשכת עורכי הדין, וכן נמוך מהסכום שבית המשפט פוסק בגין משלוח דבר פרסומת בודד. נפסק -

בית משפט לערעור מתערב בפסקי דין שניתנים לפי סעיף 79א' רק במקרים חריגים ביותר. ביהמ"ש כבול להסכמת הצדדים כאשר הוא פוסק בדרך זו. במקרה זה ביהמ"ש היה כבול בהסכמת המערער ליתן פס"ד בדרך זו רק במידה וייפסק לטובתו סכום האגרה וכן שכ"ט לפי התעריף המינימלי וסכום פיצוי מינימלי. פסק הדין ניתן בחריגה מההסכמה ויש לבטלו. אין לחייב את המשיבה בהוצאות המערער. תיק זה הוא דוגמה נוספת להליכים המתנהלים בתביעות ספאם המעוררות ספק בנוגע לשאלה אם התכליות שבבסיס חוק התקשורת מתקיימות בעניינן. בתי המשפט משקיעים זמן שיפוטי יקר ביותר לניהול ההליכים בתביעות אלה, הרבה מעבר למצופה ולנדרש. גם אם המערער צודק באופן פורמלי בטענותיו, לא ניתן להתעלם מכך שהסכום שנפסק הוא סכום סביר ביותר, גם כאשר בית המשפט אמור לתת פסק דין מנומק בתביעה בגין משלוח הודעה אחת לפי חוק התקשורת ולפי הלכת חזני. כל צד ישא בהוצאותיו.

עדכון: ביום 2.2.2017 דחה ביהמ"ש העליון (השופט ניל הנדל) בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי שלא לפסוק הוצאות לטובת המערער. נפסק כי העניין אינו מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי וכי ביהמ"ש אינו מחויב לפסוק בכל מקרה הוצאות משפט [רע"א 9941/16 אופיר נ' רוזין סוכנות לביטוח (1997) בע"מ].