(פסק-דין, שלום ת"א, השופט עמית יריב): התובעת טענה כי הנתבעת שלחה לה מסרונים תוך הפרת הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הצדדים אינם חלוקים כי המסרונים נשלחו והנתבעת אף הודתה כי בשל תקלה במערכותיה לא היתה אפשרות לתובעת לבקש להסיר עצמה מרשימת התפוצה. השאלה היחידה על הפרק היא שאלת הפיצוי. נפסק - הנתבעת טענה, ולא הובאו ראיות לסתור, כי המסרונים שהתקבלו במכשיר התובעת יועדו ל-2 אנשים אחרים: בן זוגה של התובעת (שהגיש בקשה לכרטיס אשראי ובמסגרתה הסכים לקבל דברי פרסומת) ופלוני שאינו קשור להליך. יש לפסוק פיצוי בשיעור מתון בלבד. התכלית המרכזית לפסיקת פיצוי לפי החוק היא הרתעת השולח. במקרה זה משלוח ההודעות אל התובעת מקורו בטעות ועל כן משקל אלמנט ההרתעה נמוך יותר, שכן חזקה שאין כוונה לעסק לשגות בנמעניו. משהוכח כי בן הזוג הוא שמסר את המספר, לא ניתן לומר כי עצם משלוח ההודעות נעשה שלא כדין, גם אם הכרטיס שהוזמן בוטל לאחר מכן. הכשל העיקרי הוא בשל היעדר היכולת להיגרע מרשימת התפוצה והוא הרכיב המצדיק פיצוי. גם אם התובעת לא יכלה לבקש הסרה באמצעות הטלפון, יכלה לעשות כן באמצעים אחרים, אף אם בנוחות פחותה. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,500 ש"ח וכן הוצאות בסך 400 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 700 ש"ח.