(פסק-דין, שלום ת"א, השופט עמית יריב): התובע, עו"ד במקצועו, טען כי הנתבעת, המפעילה מסעדות, שלחה אליו 17 הודעות פרסומת ללא הסכמתו, ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה כי ההודעות נשלחו על-ידי החברה ממנה רכשה את הזכויות במותג "בורגרים", שלא על דעתה או הסכמתה. נפסק - דין התביעה להידחות. לא ניתן לראות בנתבעת כ"מפרסם". אין מחלוקת כי לא הנתבעת היא ששלחה בפועל את ההודעות. העובדה כי השם המסחרי "בורגרים", שהנתבעת רכשה בו זכויות, מופיעה בהודעות הדוא"ל, אינה מספיקה כדי להפוך את הנתבעת ל"מפרסם". על-מנת להוכיח כי הנתבעת היא "מפרסם" נדרש התובע להוכיח כי הנתבעת היא הגורם הנהנה מן הפרסומת. היה על התובע להוכיח כי הפנייה לכתובת המצויינת בהודעות תוביל אל הנתבעת. התובע לא עשה כן ומהעדויות עולה כי לא זה המצב. בטרם יוטל נטל ההוכחה על הנתבעת להוכיח כי אינה "מפרסם", יש לחייב את התובע להרים את הנטל הראשוני, וודאי בהיבט העובדתי, ולהראות, ולו בראשית ראיה, כי הודעות הפרסומת ששלחו מובילות אל הנתבעת. אין די בכך שהשם "בורגרים" מופיע בהודעת הדוא"ל על-מנת לחייב אוטומטית את הנתבעת. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 1,500 ש"ח וכן בשכר טרחת ב"כ הנתבעת בסך 10,000 ש"ח.