(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט אלי ספיר): תביעת לשון הרע שהוגשה על-ידי התובעת בשם ביתה הקטינה (13) נגד קטינה אחרת (14) ואמה. בין הנתבעת ובת התובעת נוצרה חברות על רקע אהבתן המשותפת להחלקה על קרח. החברות בין הנערות עלתה על שרטון. בשלב מסוים פרסמה הנתבעת באינסטגרם ובווטסאפ של קבוצת ההחלקה מספר פרסומים פוגעניים כלפי בת התובעת. התובעת טענה כי מדובר בשיימינג ובלשון הרע כלפי ביתה. הנתבעת טענה כי מדובר בסכסוך של ילדות וכי נפלה קורבן לנסיבות. בנוסף, טענה כי הפרסומים היוו תגובה להתנהגות התובעת. הנתבעת שלחה התנצלות ברשתות החברתיות, הן לתובעת והן לבתה. נפסק - הפרסומים מהווים לשון הרע, בהתאם להגדרה שבסעיף 1(1) לחוק איסור לשון הרע. מדובר במספר פרסומים שהופצו במסגרת קבוצת התייחסות ספציפית, שהנתבעת היא חלק ממנה. כל ילדה סבירה בת 13 היתה מאוד נפגעת ונעלבת אם היו מפרסמים בכיתה או במסגרת החברתית שבו היא מצויה כי אמה משוגעת ו/או מכשפה, או אם היו רושמים ביטויים שליליים על תמונה שבה היא מוצגת על הפודיום. לנתבעת לא עומדת הגנה כלשהי. הנתבעת לא טוענת כי הדברים שנאמרו הם אמת. אין מדובר בזוטי דברים, מדובר בדברים קשים ומעליבים שהופצו ברשת חברתית מצומצמת, כאשר יש לפרסום ולהפצה משקל רב. השיימינג אינו מהווה עוולה, אך ניתן לקבוע כי מדובר בלשון הרע שהופץ בצורה שניתן לכנותה שיימינג. לא ניתן לייחס את עוולת לשון הרע לפלמונית, אמה של הנתבעת. פלמונית לא חרגה מחבותה כהורה סביר, בכך שלא עצרה את הפרסומים שהפיצה ביתה הקטינה. אין זה סביר לדרוש מהורה לבצע בילוש 24 שעות אחר מסרונים, תמונות באינסטגרם או סטטוסים בפייסבוק. גם לילד הקטין יש זכות לפרטיות. בשאלת הפיצוי, יש לדחות את טענת הנתבעת כי מדובר ב"שיח של ילדות". אמנם מדובר בקטינות, אך פרסום מילים פוגעניות ברשתות חברתיות ובצ'טים כבר חורג משיח ילדות. יחד עם זאת, התובעת עצמה לא מילאה תפקיד פאסיבי בסכסוך בין הצעירות. יש להתחשב לקולא בגילה הצעיר של הנתבעת ובחרטה שהביעה. הנתבעת 1 תפצה את התובעת ב-1,500 ש"ח והוצאות בסך 800 ש"ח. [קובץ פסק-הדין באדיבות המאגר המשפטי "נבו"].