(פסק-דין, תביעות קטנות חדרה, השופטת רקפת סגל מוהר): הנתבעת 1 מפעילה אפליקציות המאפשרות מילוי ומשלוח טפסי הגרלה של מפעל הפיס באופן אלקטרוני והנתבע 2 הוא מנהלה. התובעת טענה כי הנתבעים שיגרו אליה 33 מסרונים פרסומיים, המעודדים אותה לרכוש שירותי לוטו קבוצתי, ללא הסכמתה, חרף בקשות ההסרה שלה ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובעת נרשמה לשירות הדיוור באמצעות אתר החברה, לאחר שהסכימה לתנאי התקנון. התובעת אישרה כי "הורידה" אפליקציה של הנתבעת 1, אך טענה כי לא נרשמה לשירות. נפסק - דין התביעה להתקבל בחלקה, נגד הנתבעת 1 בלבד. פרסום פרטי הגרלות הלוטו והצעה להשתתף בהן עונה להגדרת "דבר פרסומת". נציג הנתבעת לא הציג ראיות פוזיטיביות לכך שהתובעת נרשמה לשירות, לרבות מתן הסכמה לקבלת מידע אודות הגרלות. אולם גם אם נניח כי התובעת הסכימה לקבל את המידע, הרי שהחוק מאפשר לכל נמען לחזור בו מהסכמתו. עיון בצילומי המסרונים מעלה כי רק באחד מהם יש פירוט אודות אפשרות ההסרה וכי בכל השאר מופיעים קישורים שונים שאליהם היתה אמורה התובעת להיכנס בלחיצה. לפחות מן המועד בו שלחה התובעת הודעה ובה ביקשה להסיר עצמה מהתפוצה, היה על הנתבעת להיעתר לבקשתה ולהסירה. בהעדר ראיות מספיקות מטעם התובעת להוכחת טענותיה בדבר בקשות ההסרה הנוספות ששלחה ומכיוון שמאז מועד בקשת ההסרה, ועד להגשת התביעה, חלפו כחודשיים וחצי במהלכם הצטברו אצלה המסרונים שבגינם היא תובעת, יש לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעת לפצות את התובעת ב-500 ש"ח בלבד. כן תשלם הנתבעת הוצאות בסך 250 ש"ח. התביעה האישית נגד הנתבע 2, אותו הוסיפה התובעת לתביעתה על-בסיס מידע מ"גוגל", אינה מוצדקת והיא נדחית.