(פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, הרשם אורן כרמלי): התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 36 הודעות פרסומת בדוא"ל, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. מנגד, הנתבעת טענה כי התובע נתן לה הסכמה מפורשת לקבלת חומר פרסומי. נפסק - התובע התעניין בפרויקט למגורים ששיווקה הנתבעת ולצורך כך מסר את פרטיו לנתבעת. התובע לא הכחיש זאת. יש בכך משום רישום של התובע אצל הנתבעת והסכמתו לקבל דברי פרסומת לפי סעיף 30א(ג)(1) לחוק. למרות שהתובע פנה לנתבעת בבקשה להסירו מרשימת התפוצה, נשלחו אליו עוד 11 דברי פרסומת נוספים ובהמשך קיבל הודעות נוספות גם לאחר הגשת כתב התביעה. מנגד, הנתבעת טענה כי התובע נרשם לאתר האינטרנט שלה באנגלית ומכוח אותו רישום קיבל את ההודעות הנוספות. אין מניעה עקרונית להציג רישום של נמען באתר אינטרנט או בדף הפייסבוק של המפרסם כראיה להסכמתו בכתב לקבל דברי פרסומת. אולם, על המפרסם להוכיח את דרך הרישום הרגילה של נמענים אצלו כדי להוכיח את אותנטיות הרישום ובכלל זה את אופן ההסכמה הניתנת על-ידי הנמען שלכאורה נרשם לקבלת דברי פרסומת. לא יצא המפרסם ידי חובתו רק בהוכחה כי פרטי הנמען מופיעים באתרו או ברשימת התפוצה שלו. יש להוכיח את אופן הרישום. הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה. יש לפסוק לתובע פיצוי בגין קבלת ההודעות לאחר שביקש את הסרתו. לא נקבע ממצא פוזיטיבי כי התובע לא נרשם לאתר באנגלית, אלא שהנתבעת לא עמדה בחובת ההוכחה להוכיח את אופן הרישום. יש להתחשב בכך בקביעת גובה הפיצוי. בעניין ההודעות שנשלחו לאחר הגשת כתב התביעה, יש לקבל את הסבר נציג הנתבעת לפיו רק בדיעבד התברר כי התובע ממשיך לקבל הודעות מאחר והוא רשום גם לרשימת התפוצה של האתר באנגלית. ההודעות שנשלחו לתובע לאחר שהוסר מרשימת התפוצה בעברית לא נשלחו ב"יודעין" ומשכך אינן ברות פיצוי לפי החוק. הנתבעת תשלם לתובע 7,000 ש"ח. אין צו להוצאות.