ת"ק 6060-02-16 שי נ' ידיעות אינטרנט ואח'

(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשמת עידית קצבוי): תביעת לשון הרע. התובע, בעל חברה לייעוץ בטחוני, כיהן בעבר בשורת תפקידים בטחוניים, לרבות מפקד היחידה לאבטחת אישים בשב"כ. התובע פרש מהשב"כ קודם לרצח רוה"מ יצחק רבין ז"ל. הנתבעת 1 היא מפעילת אתר אינטרנט הנמנה על קבוצת "ידיעות אחרונות" והנתבעת 2 היא מערכת התרבות והבידור בה. בשנת 2015 פרסמו הנתבעים כתבה על סרטו של עמוס גיתאי שהציג את דיוני ועדת שמגר שהוקמה לאחר רצח רבין. אחת הדמויות בסרט מכונה י.ש. ואין חולק כי אותו י.ש. אינו התובע. בכתבת הנתבעים תוארו פרטיהן של דמויות שונות שהוזכרו בסרט, כאשר תחת הכותרת "איש השב"כ ישראל שי" פורסמה תמונת התובע ולצדה תמונת השחקן המגלם לכאורה את התובע בסרט. התובע, שיצא לגמלאות כשנתיים לפני הרצח, וכלל לא היה מעורב בדיוני ועדת שמגר, הקדים פניה לנתבעים ועמד על זכותו לפרסום דברי התנצלות ותיקון, אלא שהנתבעים התנו את הפרסום בקבלת ויתור על פיצוי כספי. התובע טען כי פרסום הכתבה ופרטיה השגויים הביאה לפגיעה בשמו הטוב. הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה ובעיקר כי עומדת לה הגנת תום הלב. נפסק - 

הנתבעת אינה מכחישה כי הפרטים המיוחסים לתובע בפרסום שגויים ולכן אף אינה טוענת להגנת האמת בפרסום. עיון בלשון הכתבה ובעובדות המפורטות בה אינו יכול אלא להוביל למסקנה כי הפרסום נשוא התביעה הוא בגדר לשון הרע. שמו של התובע מקושר ישירות למחדל האבטחה שנחקר בעקבות רצח רבין. לשיטת התובעת עומדת לזכותה הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15(1) וכי לא היה ביכולתה לדעת כי בפרטים שהועברו לה על-ידי מפיקי הסרט נפלו טעויות. אין לקבל את עמדת הנתבעת. אף אם נצא מנקודת הנחה לפיה הפרסום לא נעשה בזדון וכי עורך הכתבה היה תם לב במובן הסובייקטיבי והאמין באמיתות הפרסום, אין בכך כדי לשחרר את הנתבעת מאחריותה לפרסום הדברים. קל וחומר כי אין בכך כדי להעניק לה את הגנת תום הלב. תום הלב נבחן גם במישור האובייקטיבי ולצורך כך יש לבחון אם הנתבעת נקטה אמצעים סבירים על-מנת לברר את אמיתות הפרסום. הנחת המוצא היא כי היקף החשיפה לפרסומים המועלים באתר הנתבעת גבוהה. העובדה כי הכתבה פורסמה במדור התרבות והבידור אינה אינה מורידה כהוא זה מרמת המחויבות של הנתבעת כלפי הכתוב בה. המדור במסגרתו פורסמה הכתבה אינו הפרמטר היחיד לפיו צריכה להיבחן סבירות הצעדים שנקטה הנתבעת לבירור אמיתות העובדות, אלא תוכן הדברים שפורסמו ופוטנציאל הפגיעה הגלום בהם. התנהלות הנתבעת לאימות העובדות בכתבה היתה בלתי סבירה ובלתי מספקת. מסקנה זו שוללת את תום ליבה האובייקטיבי של הנתבעת ולפיכך שוללת את הגנת תום הלב לה היא טוענת. לכך יש להוסיף את העובדה כי עד למועד זה הנתבעת לא פרסמה כל הודעות הבהרה או התנצלות, זאת שעה שמדובר בפרסום שגוי באופן חד משמעי ומפורש. בנסיבות המקרה נקבע כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 20,000 ש"ח והוצאות בסך 1,000 ש"ח.