(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת צילה צפת): ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית ת"א. המחלוקת בין הצדדים נסובה על שאלת סיווגו של הנכס אותו שוכרת המערערת. המערערת סבורה כי יש לסווג את הנכס כ"בית תוכנה" ולחייבה בהתאם בדמי ארנונה מופחתים לפי סעיף 3.3.3 לצו הארנונה, בעוד המשיבה סבורה כי יש לסווג את הנכס כ"בניין שאינו משמש למגורים", תוך שהיא מסתמכת על ההחלטה שניתנה בעניין ווב סנס [עמ"נ 29761-02-10]. מכאן הערעור. נפסק - בהליך ערעור מנהלי בענייני ארנונה ביהמ"ש אינו אמור לשים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של וועדת הערר. לעניין סיווג נכס כ"בית תוכנה", מתייחס סעיף 3.3.3 לצו להגדרת בתי תוכנה כ"בתי תוכנה, שעיסוקם העיקרי הוא ייצור תוכנה...". סעיף זה כולל 3 תנאים מצטברים: "בעיקר", "ייצור" ו"תוכנה". נטל ההוכחה מוטל על המערערת להראות כי בנכס מתקיימת בעיקר פעילות ייצורית של תוכנה. הוועדה לא בחנה בהחלטה את המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך סיווג הנכס. יישום מבחן יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר מעלה כי המערערת אכן יוצרת מוצרים מוחשיים חדשים. על אף שלעיתים המערערת רק משפרת או משדרגת תוכנה עבור לקוחות, פעולות אלו כוללות עימן יצירה של קוד חדש המהווה, הלכה למעשה, מוצר חדש. המערערת עומדת אם כן במבחן זה. גם יישומו של המבחן הכלכלי (מבחן השבחת הנכסים), במסגרתו יש לבדוק האם הפעילות הייצורית משביחה את הערך הכלכלי של אותם טובין וחומר אף אם אינה מביאה לשינוי בצורה או ליצירתו, מוכיח כי מדובר בפעילות ייצורית. אין חולק כי פיתוחה של תוכנה, שדרוגה ושיפורה מוביל להשבחה, הן של תוכנת הבסיס של המערערת והן את התוכנה הספציפית המותאמת והמוטמעת אצל הלקוח. גם מבחן מרכז הפעילות תומך בכך ודי בעמידה במבחנים אלה כדי להוכיח כי מדובר בפעילות "ייצורית". כעת יש לבחון האם מדובר בעיקר פעילותה של המערערת, לפי מבחן מהותי וכמותי. לעניין המבחן הכמותי, עולה כי ברוב שטח הנכס מבוצעת פעילות פיתוח תוכנה. לעניין המבחן המהותי, עיקר פעילות המערערת הוא בפיתוח תוכנה חדשה, שיפורה ושדרוגה. הגם שהמערערת מעניקה שירות ללקוחותיה, לאחר הטמעת התוכנה אצלם, אין בכך כדי לגרוע מעצם היותה "בית תוכנה", שעה שמדובר במתן שירות לטווח קצר. החלטת הוועדה אינה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה ואינה עומדת במתחם הסבירות, והיא מבוטלת. יש לסווג את המערערת כ"בית תוכנה" לצרכי ארנונה.