(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת שרה ברוש): ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה, שעניינה סיווג העסק של המערערת וחיובה בארנונה לפי תעריף החל על "בניינים שאינם משמשים למגורים". בנכס הקודם, חויבה המערערת בארנונה לפי סיווג של "בתי תוכנה". הועדה קבעה כי המערערת לא הוכיחה כי מרכז הכובד של פעילותה העסקית הינו פיתוח תוכנה. נפסק - לצורך סיווג נכס כ"בית תוכנה", נדרש כי תתקיים בו בעיקר "פעילות ייצורית" של "ייצור" ו"תוכנה". המערערת הדגישה בטיעוניה כי עיסוקה בבניית אתרי אינטרנט וייצור תוכנות. בניית אתרי אינטרנט עשויה לענות על מבחני הפסיקה באשר לפעילות ייצורית. דא עקא, כי המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם הפעילות הייצורית היא תכליתה ומטרתה העיקרית של הפעילות העסקית בנכס. החלטת הועדה נופלת במתחם הסבירות. החלק העיקרי של הכנסות המערערת ניתן לה בתמורה לתוספות טכניות לאתרים ותחזוקתם, כמו גם צורת התשלום המשולם לה (ריטיינר), מעידה על קשר ממושך של המערערת עם לקוחותיה. קשר מתמשך מאפיין מתן שירות, להבדיל מקשר חד פעמי או קצר מועד, המאפיין עסק ייצורי. במבט כולל על פעילותה העסקית של המערערת, בניית האתר ללקוח, היא חוליה אחת, ראשונית, בשרשרת הפעילות של המערערת. המערערת אינה מייצרת תוכנות למכירה. בניית האתר ללקוח לפי דרישתו היא חלק מתוך הקשר המתמשך של מתן השירות ללקוח. במצב דברים זה, החלטת הועדה סבירה וראיה ואין להתערב בה. הערעור נדחה.