(פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, הרשם אורן כרמלי): התובע טען כי נשלחו אליו 58 פרסומים בדוא"ל, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 ובניגוד לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995. דברי הפרסומת נועדו לקדם את עסקי הנתבעת 1 ונשלחו באמצעות מערכת הדיוור של הנתבעת 2 (רב מסר). התובע הגיע להסדר פשרה עם הנתבעת 1. הנתבעת 2 טענה כי היא משמשת כתשתית טכנולוגית בלבד למשלוח דוא"ל וכי אינה שותפה או אחראית למשלוח דברי הפרסומת שנשלחים באמצעותה. נפסק - האיסור למשלוח דבר פרסומת לפי סעיף 30א(ב) לחוק הספאם מוטל על "מפרסם" כהגדרתו בחוק. ההודעות בגינן הוגשה התביעה אינן מקדמות את עסקיה של הנתבעת 2, אלא את מוצריה ושירותיה של הנתבעת 1. לא ניתן להתייחס אל הנתבעת 2 כמי שמשגרת או משווקת את ההודעות עבור הנתבעת 1. הנתבעת 2 היא הפלטפורמה למשלוח ההודעות ולא שולחת ההודעות בעצמה. לנתבעת 2 אין שליטה על רשימת הנמענים או על תוכן ההודעות ושיגור ההודעות עצמן ובכלל זה מועד שליחתן. הנתבעת 2 מציעה טכנולוגיה של מערכת דיוור בה החברה המפרסמת מפעילה את מערכת הדיוור באופן עצמאי וטוענת למערכת הדיוור את רשימת לקוחותיה. התהליך כולו הוא בשליטת החברה המפרסמת. ניתן להשוות את תפקידה של הנתבעת 2 לתפקידה של "רשות הדואר". אין מעורבות לרב מסר בדברי הפרסומת או בשיגורם [ראו להשוואה ת"ק 2621-04-14 ריכטמן נ' קומסטאר]. פרטיה של הנתבעת 2 מופיעים בדברי הפרסומת, וזאת כמערכת הדיוור באמצעותה נשלחו. פרסום עסקיה של הנתבעת 2 אינו עיקר המשלוח באותם דברי פרסומת, אלא סרח עודף בלבד, שולי בחשיבותו. אין מדובר בפרסום שמטרתו לעודד הוצאת כספים אצל הנתבעת 2. יש לקבל את גרסת הנתבעת 2 כי היא משתדלת לפקח על מניעת הפרת החוק, בכך שהיא מחייבת את לקוחותיה לפתוח חשבון עצמאי ולהזין לרשימת התפוצה רק כתובות של מי שנתן את הסכמתו לכך ואף נענית לבקשות של נמענים להסירם מרשימת התפוצה של שולח ספציפי או של כל חברה המפרסמת באמצעות רב מסר בהווה או בעתיד. אין להטיל אחריות על הנתבעת 2 בגין משלוח ההודעות אל התובע. ביחס לטענות התובע לפי חוק המחשבים, הרי שעילת תביעה המקימה זכות לפיצוי מכוח חוק זה נסמכת על הוכחת נזק ממשי. לעניין זה מפנה סעיף 7 לחוק המחשבים לפקודת הנזיקין. הפקודה מקימה זכות פיצוי רק משהוכח, בין היתר, נזק. משלא הצביע התובע על נזק ממשי וממילא לא הוכיח אותו, מתייתר הצורך לדון בכך. התביעה נדחתה. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 1,000 ש"ח.