(פסק-דין, משפחה נצרת, השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה): תביעת בן נגד אמו בגין פגיעה נטענת בפרטיות. בין הצדדים ניטש סכסוך ממושך. התובע טען כי הנתבעת פרצה לחשבון הדוא"ל שלו, שלפה ממנו תכתובת אישית, שינתה את סיסמת הגישה לדוא"ל וצירפה את תכתובת הדוא"ל לתלונה שהגישה ללשכת עוה"ד כנגד התובע. הנתבעת דחתה את טענות התובע וטענה, בין היתר, כי חשבון הדוא"ל ממנו נשלפה התכתובת שייך לבתה. נפסק -

קודם לבחינה של המעשים המיוחסים לנתבעת והאם הם מהווים פגיעה בפרטיות, יש לבחון האם התובע הצליח להניח תשתית ראייתית להוכחה עובדתית של המעשים המיוחסים לנתבעת. אין מחלוקת כי הנתבעת קיבלה לידה העתק מתכתובת הדוא"ל נשוא התביעה וכי העבירה אותה ללשכת עוה"ד. המחלוקת היא בשאלה האם הנתבעת פרצה לחשבון דוא"ל שהשייך לתובע. התובע לא הצליח להוכיח את טענתו כי מדובר בחשבון דוא"ל שלו. התובע לא הביא ראיות ישירות ומוצקות כי מדובר בחשבונו ואף אישר כי לא פנה לגוגל לצורך קבלת אישור אודות שיוך החשבון. תחת זאת, ניסה התובע להוכיח את גרסתו דרך שם החשבון ותוכנו, אך אין די בכך. אין די ברישום השם בחשבון הדוא"ל בכדי להעיד על הבעלות בחשבון הפרטי, שכן בעל החשבון או זה שפתח אותו יכול לרשום את השם שבחר. שנית, מצב הרישום של החשבון פוגם בטענת התובע כי מדובר בחשבונו, שכן רשומים בו שני שמות ולא רק שם התובע ואשתו. בנוסף, תוכן התכתובת, העידה לכאורה על תכתובת אישית בין התובע לאחר, אין בה די כדי להוכיח כי תכתובת זו נעשית מתוך חשבון הדוא"ל של התובע עצמו. כידוע, משתמש בדוא"ל אינו בהכרח הבעלים של אותו חשבון. גרסת הנתבעת, לפיה החשבון שייך לבתה, לא נסתרה והיא הגיונית וסבירה יותר ביחס לזהות בעליו של החשבון. היא אף צירפה מסמכים שונים התומכים בגרסתה.

התובע אף לא הוכיח את טענתו כי הנתבעת "פרצה" לחשבון הדוא"ל שלו. שליחת תכתובת מחשבון הדוא"ל של התובע כטענתו, לחשבון הדוא"ל של הנתבעת, אין די בה כהוכחה לכך שהנתבעת היא זו שפרצה לחשבון ושלחה את התכתובת לחשבונה, במיוחד משאין בדל ראיה לנסיבות "פריצת" הנתבעת לחשבון. מצב של שליחת הודעה מחשבון דוא"ל של התובע כטענתו, לחשבון הנתבעת, מעלה גם אפשרות אחרת, שלא מן הנמנע כי "פלוני אחר" הצליח להיכנס בדרך כלשהי לחשבון התובע ולשלוח את התכתובת לנתבעת, במיוחד בעידן הטכנולוגיה של היום כאשר לכתובת הדוא"ל ניתן להיכנס מכל מכשיר סלולרי או מחשב. התובע לא הצליח להביא ראיות מוצקות הקושרות את הנתבעת, ולא אחר, לפריצת חשבון הדוא"ל, אם בכלל. גרסת התובע אינה סבירה. אם הנתבעת פרצה לחשבונו, מדוע שתשלח לעצמה תכתובת ו"תסגיר" את עצמה. גרסת התובע אף מתערערת נוכח גרסתה הנגדית של הנתבעת. יש לקבל את גרסת הנתבעת באשר לדרך קבלת תכתובת הדוא"ל על-ידה. 

שעה שהתובע לא הוכיח כי הנתבעת פרצה לחשבון הדוא"ל שלו, שלפה ממנו תכתובת אישית וכו', נופל מאליו הבסיס לטענותיו כי המעשים שייחס לנתבעת מהווים פגיעה בפרטיות. באשר להעברת התכתובת ללשכת עורכי הדין, ביחד עם תלונתה של הנתבעת, הרי שהתובע לא הוכיח עם העברת התכתובת מהווה פגיעה בפרטיות כאמור בסעיף 2(10) לחוק, כפי שנטען על-ידו. התובע טען באופן כללי וללא פירוט או נימוק, לאיזה "פגיעה" מפסקאות 1-7 או 9 (שבסעיף 2 לחוק) הוא מבסס את טיעוניו ובכל מקרה דומה כי לנתבעת עומדת הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 18 לחוק. התביעה נדחתה.