ת"פ 19578-11-14 מדינת ישראל נ' פלוני

אולי יעניין אותך גם

(הכרעת-דין, שלום ת"א, השופט ד"ר שאול אבינור): הנאשם, אזרח ישראלי, התגורר בתקופה הרלוונטית במקסיקו. הנאשם הואשם בשתי פרשות עבירה נפרדות. הפרשה הראשונה, פרשת הסחיטה, החלה בדצמבר 2013, עת יצר הנאשם קשר עם המתלונן, באמצעות מחשב. הנאשם ביצע עבירות מחשב ופגיעה בפרטיות כלפי המתלונן, עובד חברת אי אונליין קפיטל בע"מ, ולאחר מכן סחט באיומים הן את המתלונן והן את החברה, אגב קשירת קשר עם צד שלישי. מעשי הסחיטה לא הושלמו. עניין הפרשה השנייה בהפצת פרסומי תועבה פדופיליים על-ידי הנאשם, במהלך שנת 2014. נפסק - 
  • פרשת הסחיטה - הנאשם שהה מחוץ לישראל בכל התקופה הרלוונטית, אולם העבירות מושא פרשת הסחיטה הינן בגדר "עבירות פנים", משום שהן בוצעו בחלקן בישראל. לעומת זאת, בעניין העבירה מושא פרשת פרסומי התועבה, מוסכם על הצדדים כי מדובר ב"עבירת חוץ" ולפיכך יש להידרש גם לשאלת תחולת המשפט הישראלי על עבירה זו.
  • באישום 1 הואשם הנאשם בעבירה של חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת (ס' 5 לחוק המחשבים) ובעבירה של פגיעה בפרטיות (ס' 5 ו-2(5) לחוק הגנת הפרטיות). העובדות בהן הודה הנאשם בביהמ"ש מגבשות את יסודותיהן של עבירות אלה והנאשם הורשע בהן. הנאשם חדר למחשבו של המתלונן והוריד ממנו מידע רב ללא רשות. מידע זה כולל פרטים אישיים רבים של המתלונן וכן קבצים פנימיים השייכים לחברה. הנאשם הוריד את המידע לצורך עשיית שימוש פסול בו, מתוך מטרה לסחוט את המתלונן ולאחר מכן את החברה.
  • הנאשם טען, בין היתר, כי חש שהמתלונן מנסה לחדור למחשבו ועל כן כתגובה חדר ללא רשות למחשבו של המתלונן. אין אפשרות לקבל הסבר זה, לרבות משום שאין לאדם כל היתר שבדין לחדור ללא רשות למחשב של אחר רק על סמך חשד שאותו אחר מנסה לחדור למחשבו-הוא. הטענה כי מתקיימים במקרה זה הסייגים של הגנה עצמית, היא קלושה על פניה.
  • שונה הוא הדין לעניין העבירות של עריכת נגיף מחשב והעברת נגיף מחשב למחשב של אחר (ס' 6(א) ו-6(ב) לחוק המחשבים), שאף בביצוען הואשם הנאשם באישום 1 ודינו זיכוי ביחס אליהן. הנאשם ביצע את החדירה למחשב המתלונן באמצעות תוכנת הארדמקס. לפי חוו"ד מומחה ההגנה, שלא נסתרה, מדובר בתוכנת ניטור חוקית, המוצעת למכירה ברשת לכל דורש, שניתן בפשטות רבה להתקינה במחשב מרוחק. 
  • העבירות לפי ס' 6 לחוק המחשבים, שבעבר עסקו ב"עריכת תוכנה" של "נגיף מחשב", מדברות כיום, לאחר תיקונן, על "עריכת תוכנה" לביצוע "פעולות אסורות". ספק הוא אם הגדרה זו כוללת גם קביעת הפעולות המתבקשות על-ידי המתקין בתוכנה שהיא כשלעצמה חוקית לחלוטין. לפיכך, אין לראות בפעולות כאלה משום "עריכת תוכנה". כל שהנאשם עשה בעניין זה, לפי חוו"ד ההגנה, הוא חבילת התקנה מרוחקת, שהכנתה פשוטה בתכלית. למאשימה עומדת לרועץ העובדה שהמתלונן והחברה מחקו לחלוטין את תוכן מחשבו של המתלונן, באופן שאינו ניתן לשחזור. אין כל ראיה באשר לדרך שבה נחדר מחשבו של המתלונן, קל וחומר אם הנאשם "ערך תוכנה" לצורך זה.
  • באישום 2 הואשם הנאשם בשתי עבירות של סחיטה באיומים (כלפי המתלונן והחברה), לפי ס' 428 רישא לחוק העונשין. האיומים החמורים שהושמעו בהודעות אותן שלח הנאשם, תחילה למתלונן ולאחר מכן לחברה, בצד הדרישות הכספיות בהן נדרשו המתלונן והחברה לעמוד על-מנת שהנאשם יימנע מלממש את איומיו, מגבשים את העבירה של סחיטה באיומים. הנאשם הודה בפני ביהמ"ש במשלוח ההודעות המאיימות ואף ציין מפורשות כי מטרתו היתה להטיל אימה הן על המתלונן והן על המנכ"ל. די בכך כדי לגבש את יסודות העבירה. הסתתרותו של הנאשם מאחורי זהות בדויה, תוך הקפדה להימנע מהשארת כל ראייה העשויה לחשוף את זהותו, הינה בגדר התנהגות מפלילה.
  • בנוסף, הואשם הנאשם באישום 2 בביצוע עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (ס' 499 לחוק העונשין) וזאת ביחס לקשירת קשר עם חברו לצורך סחיטת החברה (עברית הסחיטה השנייה בה הואשם הנאשם). לא הובאו די ראיות להוכחת קשירת קשר כנטען בכתב האישום. פנייתו של הנאשם לחברו נעשתה לאחר שכבר ביצע את עבירת הסחיטה באיומים ולא לצורך ביצועה., אלא אך ורק על-מנת להשתמש בו לצורך קבלת תמורת הסחיטה.
  • פרשת פרסומי התועבה - הנאשם נעצר עם הגיעו לישראל. בחיפושים שנערכו במחשבו האישי נמצאו ממצאים המלמדים על הפצת פרסומי תועבה. משתמש בשם "עמית שרון" ניהל מהמחשב, בתוכנת סקייפ, שיחות טקסט פדופיליות, שבמהלכן הפיץ, לפחות לשני בני שיח שונים, לינקים לתמונות פדופיליות. הנאשם כפר במיוחס לו בפרשה, אך הודה כי מדובר במחשב שהיה בשימושו וכי עשה שימוש במחשב לצורך שיחות סקייפ. יש להזכיר כי מדובר בעבירה של פרסום תועבה שבוצעה מחו"ל וכי מדובר בעבירת חוץ.
  • עשויות התביעה מקובלות על ביהמ"ש ולפיהן עולה כי המשתמש עמית שרון הפיץ, לפחות לשני משתמשים שונים, לינקים לתמונות תועבה. ההגנה טענה כי אין בבדיקת הלינקים, כחודש ויותר לאחר הפצתם, כדי להוכיח שבמועדי האישום הלינקים הפנו לתמונות תועבה. אין לקבל את הטענה. מעבר לעדות אודות אופי האתרים אליהם הפנו הלינקים, הרי שהמשתמש הוסיף תיאור מילולי לחלק מהלינקים, ממנו ברור בעליל כי מדובר בקישור לתמונות פדופיליות (ואגב ביצוע שיחות טקסט פדופיליות בוטות).
  • הצטברות הנתונים והראיות אינה מותירה ספק כי המשתמש עמית שרון הוא הנאשם. בעת שישב הנאשם במקסיקו, וניהל באמצעות המחשב שיחות סקייפ, הוא חבש שני כובעים: האחד, הגלוי והנורמטיבי, שימש אותו לנהל שיחות רגילות עם אמו ועם אשתו. השני, הנסתר והאפל, שימש אותו לנהל עם משתמשים שונים שיחות טקסט פדופיליות תחת שם המשתמש עמית שרון. 
  • הנאשם הפיץ, באמצעות המחשב, עשרות לינקים לתמונות תועבה, לפחות לשני אנשים שונים. לכאורה, התנהגות זו של הנאשם ממלאת את דרישות ההגדרת המונח "פרסום" בחוק העונשין. הנאשם טען כי אין לראות בשליחת לינק משום פרסום, אלא הפנייה לפרסום. אין לקבל טיעון זה. תמונות המצויות ברשת האפלה הן תמונות שהנגישות אליהן מוגבלת ליודעי ח"ן בלבד ונדרשת הבנה או הנחיה על-מנת להגיע אליהן. לחיצה על הלינק מעלה אצל הנמען, מידית, את התמונה. קשה לראות שוני מהותי בין מקרה בו הקובץ שנשלח לנמען הוא קובץ התמונה עצמו, לבין משלוח לינק המפנה אותו מידית לאותה תמונה. נוכח תכלית החקיקה הברורה, אין מקום לומר כי יש להכפיף את היקף האיסור החקיקתי המהותי להיבטים טכניים או טכנולוגיים. מעשי הנאשם מגבשים את יסודות העבירה של פרסום תועבה ודינו הוא להרשעה.מתקיימים במקרה זה התנאים להטלת אחריות על הנאשם בגין עבירת חוץ.