(החלטה, מחוזי ת"א, השופטת צילה צפת): בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית. עניין התובענה, בין היתר, בטענה כי המשיבה שיגרה הודעות מסר קצר, הכוללות דבר פרסומת, באופן המנוגד להוראות סעיף 30א(ה)(ג)(2) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, בכך שלא ציינה בהודעות את דרכי יצירת הקשר עמה לצורך מתן הודעת סירוב. עוד נטען כי לא אפשרה לנמענים להסיר את עצמם מרשימת התפוצה באותו אופן שבו שוגר אליהם דבר הפרסומת, בניגוד להוראות סעיף 30א(ד) לחוק. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי הליך הסרת הנמענים מתבצע כיום באמצעות משלוח מסרון חוזר ואפשרות זו מוצגת בתוכן המסרון הנשלח לנמען. טרם נידונה הבקשה, הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר פשרה שעיקריו הם: (א) חברי הקבוצה הם הנמענים אליהם נשלחו הודעות מסר קצר מהמשיבה החל מיום 1.12.2008 ועוד למועד אישור הבקשה; (ב) המשיבה תייצר מנגנון המאפשר לנמעני המסרונים להסיר עצמם מרשימות התפוצה באמצעות משלוח מסרון חוזר. המשיבה תתקן את נוסח המסרונים כך שתובהר זכות הנמען להסיר עצמו במסרון חוזר. המשיבה תפרסם מידע בעניין זה באתר האינטרנט שלה; (ג) המשיבה תיתן לכלל חברי המועדון (הנמענים) פיצוי בדרך של מתן הנחות בסכום של 500,000 ש"ח; (ד) המשיבה תשלם לב"כ המבקש שכ"ט בסך 30,000 ש"ח + מע"מ וגמול לתובע הייצוגי בסך 10,000 ש"ח. נפסק - יש לאשר את הסדר הפשרה. אכן מדובר בתובענה ראויה, העוסקת בנושא צרכני רלוונטי ונועדה לאכוף את הוראות חוק התקשורת ביחס להסדרת עניין הפצת פרסומות באמצעות רשתות התקשורת. יחד עם זאת, האפשרות להוכיח את הנטען בה איננה פשוטה כלל ועיקר. הסדר הפשרה תואם את מטרות החוק, הוא משקלל את הסיכונים והסיכויים בהם נושאים הצדדים בניהולו של ההליך ובנסיבות העניין ההסדר הוא סביר והוגן. לעניין הפער בין סכום הפיצוי הנדרש בבקשה לבין סכום הפיצוי המוסכם, הרי שהנזק, שהוא נזק בלתי ממוני בלבד, הוערך על-ידי המבקש באופן שרירותי בלבד. מכאן ההסבר לפער הגדול בין הסעד הנתבע לבין הפיצוי המוסכם במסגרת הפשרה. נוכח הקושי בהוכחת התובענה וגובה הנזק, נראה כי הפיצוי סביר והוגן.