(פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, הרשם ניר זיתוני): התובע טען כי הנתבעת פגעה בפרטיותו. לטענתו, לאחר שהסתיים הליך משפטי בתביעה שהגיש, חיפוש שמו במנוע החיפוש גוגל העלה קישורים רבים לאתר "תקדין לייט" המצוי בבעלות הנתבעת, הכוללים את שמו המלא ואת מספר תעודת הזהות שלו. הנתבעת טענה, בין היתר, כי המאגר "תקדין לייט" מקדם באופן ממשי את עקרון פומביות הדיון וכי הנתבעת נעתרת לבקשות הסרה מהמאגר. נפסק -

האיזון הראוי בין פומביות הדיון וחופש המידע, לבין הגנת הפרטיות, מצדיק לבקר את מדיניותיה של הנתבעת שלא להסיר באופן יזום מפסה"ד המפורסמים ב"תקדין לייט" את המספר המזהה של בעלי הדין הפרטיים. בנסיבות המקרה, לאחר שהנתבעת לא הצליחה להסיר את מספר תעודת הזהות של התובע, לאחר שהצהירה כי עשתה כן, הדבר מצדיק לפצות את התובע בשל הפגיעה בפרטיותו. הפגיעה האפשרית בפרטיות התובע ושכמותו כתוצאה מפרסום מספר תעודת הזהות שלו עולה על התועלת באופן שמצדיק את המדיניות של מרבית המאגרים המשפטיים שלא לפרסם את מספרי תעודות הזהות של בעלי הדין בפסקי דין המפורסמים על-ידם. האינדוקס שמבצעת הנתבעת "דוחף" את הקישור לאתר הנתבעת אל ראש תוצאות החיפוש במנועי חיפוש ובכך מעצים את הפגיעה בפרטיות הגלומה באי-מחיקתו של מספר תעודת הזהות של התובע מפסה"ד. החלטת הנהלת בתי המשפט בעניין זה, שבוטלה על-ידי בג"צ, לא באה בחלל ריק, אלא בעקבות מגמה חקיקתית ופסיקתית לחזק את ההגנה על הפרטיות על חשבון הזכות לפרטיות. ההגנה הקבועה בסעיף 18(1) לחוק הגנת הפרטיות אינה חלה על פעולת הנתבעת, כיוון שלא מדובר בפרסום מוגן לפי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע. הרציונל בבסיס סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, הקובע חסינות מוחלטת לפרסומים שנעשו במסגרת הליך שיפוטי, הוא לאפשר ביטוי חופשי של המשתתפים בהליך השיפוטי. רציונל זה אינו מצדיק להותיר על כנו את מספר תעודת הזהות שמציין ביהמ"ש בכותרת פסה"ד כדי לאפשר את ביצועו בהוצאה לפועל. זאת, כאשר הימנעות מהסרת המידע הפוגע בפרטיות מבוצעת על-ידי אתר משפטי הפועל למטרות רווח ולא השתתף בהליך המשפטי.

באשר לסכום הפיצוי, התובע לא הוכיח נזק קונקרטי, אלא נזק המתבטא בפגיעה בפרטיות ובחשש מפני פגיעה עתידית, על-ידי מי שיעשה שימוש לרעה במספר תעודת הזהות. חשש זה אינו מופרך לחלוטין, שכן מספר תעודת הזהות משמש כאמצעי זיהוי בנסיבות שונות, לרבות בעסקאות מכר מרחוק. יש לקחת בחשבון כי מדובר בתביעה ראשונה מסוגה, המצדיקה פסיקת פיצוי נמוך יחסית בראייה צופה פני עתיד. הנתבעת לא פעלה בזדון כדי להרע לתובע ואף התחייבה לפעול לתיקון הפגיעה. בעידן חופש המידע ישנו הבדל תהומי בין מידע אותו ניתן לקבל על-ידי הגשת בקשה לעיין בתיק בית משפט, לבין מידע אותו ניתן לקבל בהקלדת שמו של בעל דין במנוע חיפוש אינטרנטי. הקלות של קבלת המידע בדרך השנייה מחייבת זהירות של מי שמפיץ את המידע והימנעות מחשיפת פרטים שאינם נחוצים לשם הגשמת העיקרון החשוב של פומביות הדיון, דוגמת מספרו המזהה של התובע בתיק זה. פסיקת פיצוי נמוך אף מוצדקת לאור העובדה כי התובע לא ביצע פעולות פשוטות לשם הקטנת הנזק, דוגמת תשלום סך של 50 ש"ח לתובעת לשם הסרה מיידית של המסמך ממאגרי הנתבעת ומגוגל. יש אף לקחת בחשבון את פרק הזמן שחלף בין גילוי הפרסום לבין הגשת התביעה (כ-8 חודשים). הנתבעת תשלם לתובע פיצוי של 3,000 ש"ח.