(פסק-דין, שלום עפולה, השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד): תביעה לפיצוי בגין אי-החזרת טלפון של התובע שנתפס על-ידי המשטרה במהלך מעצרו. התובע עוכב לחקירה על-ידי המשטרה וכן נתפס מכשיר הטלפון שלו, נוכח הודעת המתלוננת כי התובע איים והטריד אותה באמצעותו. בגזר-דין שניתן בעניינו של התובע נקבע כי הטלפון יוחזר לו, אך האחרון לא נמצא על-ידי המשטרה. נפסק - הנתבעת הודתה באחריותה להחזרת המכשיר והשמירה עליו והמחלוקת היא סביב שאלת הנזק שנגרם לתובע עקב האבדן. יש לקבל את התביעה בחלקה. באשר לעלות המכשיר, עליו שילם התובע 4,622 ש"ח, אין לקבל את טענת הנתבעת בדבר פיצוי לפי ערך המכשיר במועד השבתו. יש להחיל את עקרון השבת המצב לקדמותו ולפצות את התובע בשווי המכשיר נכון ליום תפיסתו. הנתבעת לא הוכיחה את עלות המכשיר נכון למועד בו הוחזר ולפיכך עליה לפצות את התובע ב-4,622 ש"ח. אין מקום לפסוק לתובע פיצוי עבור כרטיס הזיכרון, כיוון שלא הובאה אסמכתא בדבר עלותו הנטענת. עוגמת נפש ופרטיות: לתובע מגיע פיצוי כספי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו מאבדן המכשיר, על כל תכולתו (תמונות וסרטונים של בנותיו, סרטונים של אירועים משפחתיים ומידע הקשור לעבודתו). באשר לסוגיית האשם התורם, יש לקבל את עמדת הנתבעת לפיה היה על התובע לצפות כי הוא עלול לאבד את המכשיר או שעלול להיגרם לו נזק כלשהו, אף ללא קשר לפעולת התפיסה, ולכן היה עליו לדאוג לביצוע גיבוי לכל המידע המצוי במכשיר או לשמור עליו בדרך אחרת. משלא עשה כן, יש להטיל עליו רשלנות תורמת בשיעור של 10%. אבדן המכשיר ועקב כך חשיפת החומרים המצויים בו בפני צד שלישי, מהווה בנסיבות העניין עוולה של פגיעה בפרטיות המזכה את התובע בפיצוי כספי בסך 7,000 ש"ח (6,300 ש"ח בניכוי האשם התורם). הגנות החוק אינן רלבנטיות בנסיבות המקרה. הנתבעת תשלם לתובע 10,022 ש"ח והוצאות בסך 2,500 ש"ח.