(החלטה, תביעות קטנות י-ם, הרשם ניר נחשון): בקשת המבקשת לביטול פס"ד שניתן בהיעדר התייצבות לדיון שנערך בתיק, לפיו חויבה המבקשת לשלם למשיב סך של 6,000 ש"ח עבור 6 הודעות פרסומיות ששיגרה אליו בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המבקשת טענה כי עקב העתקת מענה, באותו בניין, לא עודכן ביומנה מועד הדיון וכן כי עומדות לה טענות הגנה טובות נגד תביעת המשיב. נפסק -

דין הבקשה לביטול פסה"ד להידחות. המבקשת הודתה כי קיבלה את הזימון לדיון כדין וכי עקב שגגה שנפלה ביומנה לא התייצבה לדיון. הלכה היא כי שגגה או שכחה אינם מן הנימוקים שיש בהם כדי להביא לביטול פסק-דין שניתן בהיעדרו של צד שהוזמן כדין ולא התייצב. משכך, אין לבטל את פסק-הדין מחובת הצדק. גם דין הבקשה לביטול פסק-הדין משיקולי ביהמ"ש דינה להידחות. אין מחלוקת כי על-אף שהמשיב הביע בפני המבקשת את רצונו שלא לקבל הודעות נוספות, המשיכה המבקשת במשלוח ההודעות לכתובתו האלקטרונית של המשיב. הצדדים חלוקים בשאלה האם ההודעות מהוות הודעות פרסומת אסורות, או שמא מדובר ב"פניות אישיות" למשיב, שנשלחו מטעם המבקשת לצורך מתן שירות השמת עובדים.

המבקשת לא הציגה קבלת הסכמה מראש של המשיב למשלוח ההודעות. המבקשת מלקטת ברחבי האינטרנט פרטים על בעלי עסקים פוטנציאלים המשאירים את פרטיהם לצורך איתור עובדים. דרך זו מנוגדת לתכליתו של חוק הספאם בדברי ההסבר שלו. דברי הפרסום שנשלחו למשיב מלמדים על הודעות הנשלחות בתבנית קבועה, ללא כל שינוי בין הודעה להודעה, כאשר מדובר בהודעות לקוניות שאינן מכילות כל תוכן אישי. נראה כי המבקשת פעלה באופן מתוחכם כאשר ביקשה לשלוח תוכן פרסומי המועבר בדרך עקיפה ובמסווה של יצירת קשר עם מי שיצר עימה קשר בעבר. דרך זו, תוצאתה נכנסת בגדרי הטרדת הפרט וחדירה לפרטיותו, הנעשית בדרך מתוחכמת ועקיפה ואף מטרידה יותר, הגורמת לנמען להאמין כי ייתכן והכיר בעבר את שולח ההודעה היות ופרטיו בידו, דבר היכול להביאו עד לכדי הכשלה של ממש. נוכח האמור, למבקשת לא קיימים סיכויי הגנה כלשהם ודין הבקשה לביטול פסק-הדין להידחות.