(פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, הרשם אורן כרמלי): התובעת טענה כי הנתבעת שלחה אליה הודעות בעלות תוכן פרסומי, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, וכי הנתבעת המשיכה במשלוח ההודעות למרות בקשת הסרה ששלחה אליה התובעת. הנתבעת טענה, בין היתר, כי פעלה להסרת התובעת מרשימת הדיוור, אך כי זו נרשמה גם לשירותי RSS של הנתבעת, מהם לא ביקשה להימחק. נפסק - כתובת הדוא"ל של התובעת נוספה לרשימת הדיוור בשל רישומה כבלוגרית באתר הנתבעת. יש לראות ברישומה של התובעת באתר הנתבעת כ'הסכמה' הנדרשת לפי החוק לקבלת דברי פרסומת מהנתבעת. בצד האמור, החוק מאפשר לנמען להודיע על סירובו להמשיך ולקבל דברי פרסומת. אין חולק כי התובעת פנתה אל הנתבעת בבקשה להפסיק לקבל הודעות מהאתר ומהתכתובת עולה כי הנתבעת פעלה להסרת כתובת הדוא"ל של התובעת מרישומיה. למרות זאת, המשיכה התובעת לקבל הודעות. בדיון התברר כי התובעת נרשמה באתר הנתבעת בשני אופנים: משלוח הודעות דוא"ל וכן קבלת תוכן RSS. משפעלה הנתבעת להסרת כתובת הדוא"ל של התובעת מרשימת הדיוור, הגם שלא מחקה את הכתובת מרשימת הדיוור של ה-RSS, ספק אם ניתן לראות באותו הודעות שנשלחו מאותו מועד כהודעות שנשלחו ביודעין בניגוד לחוק. אין בהתנהלות הנתבעת כדי לחייבה בפיצוי התובעת ויש מקום לדחות את התביעה. סוג ההודעות שקיבלה התובעת ממועד בקשת ההסרה, הן הודעות RSS על עדכון תוכן באתר. אין מדובר במודעת פרסומת ייעודית, אלא בעדכון כי קיים תוכן חדש באתר. מכאן, שגם סוג ההודעה שקיבלה התובעת ספק אם יש בו לזכותה בפיצוי. מאחר שרק בעקבות הגשת התביעה ביצעה הנתבעת בדיקה קפדנית והצליחה להסביר מדוע התובעת המשיכה לקבל דיוור למרות ההסרה, יש לפסוק לתובעת הוצאות בסך 1,000 ש"ח.