(פסק-דין, שלום חיפה, השופטת אריקה פריאל): התובע טען כי התקבלו בביתו 4 שיחות טלפון ממספר חסוי ובכולן הושמעה הודעה מוקלטת של גוף המכונה "מרכז גוף בתנועה", שנשלחה אליו באמצעות מערכת חיוג אוטומטי תוך הפרת הוראות חוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען כי לפי הבדיקה שערך הנתבעת היא האחראית להודעות. הנתבעת אינה מכחישה כי היא מנהלת את "מרכז גוף בתנועה", אולם לטענתה אין יריבות בינה לבין התובע שכן היא אינה משתמשת במערכת חיוג אוטומטי ולא פנתה אל התובע. נפסק -

טענת הנתבעת כי הסעדים שנדרשו הם מופרכים אין לה על מה לסמוך. חוק התקשורת קובע כי ביהמ"ש מוסמך לפסוק סכום שלא יעלה על 1,000 ש"ח בשל כל דבר פרסומת ששוגר. היות שבמקרה דנן שוגרו דברי פרסומת ב-4 הזדמנויות שונות, מוסמך ביהמ"ש לפסוק את הפיצוי הסטטוטורי בגין כל אחת מהן. הנטל להוכיח את יסודות העילה מוטל על התובע. התובע עמד בנטל בכל הנוגע להוכחת העובדה שבארבע הזדמנויות שונות קיבל שיחות פרסומת מוקלטות מגוף שהציג עצמו בשם "מרכז גוף בתנועה". עם זאת, לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח במידה הדרושה בהליך אזרחי כי הנתבעת היא הגוף ששיגר את הפרסומת. זהות המפרסם לא הוכחה כדבעי. בעניין זה יש גרסה מול גרסה ואין ראיה המאפשרת להעדיף גרסה אחת על פני רעותה. התביעה נדחתה. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 1,000 ש"ח.