(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת אביגיל כהן): ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בת"א [תא"מ 2524-08-12]. המערער תבע את המשיבה על משלוח 71 דברי פרסומת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. ביהמ"ש קמא קיבל את טענות המערער כי נשלחו אליו "דברי פרסומת", אך מצא כי התנהלות המערער אינה תמת לב, שכן בבעלותו מספר גדול של תיבות דוא"ל ולכן כמות "דואר הזבל" שקיבל גדולה באופן משמעותי מהמקובל אצל אדם מהיישוב. כן נקבע כי המערער לא ביקש הסרה ולפיכך נפסק לו פיצוי כולל בסך 10,000 ש"ח, ללא הוצאות. הערעור נסב סביב גובה הפיצוי, בין השאר לאור ההלכות האחרונות שנקבעו בביהמ"ש העליון בעניין חזני ובעניין גלסברג. נפסק -

הערעור התקבל. יש ליישם את ההלכות האחרונות של ביהמ"ש העליון על המקרה דנן ובפרט ביחס לשאלה נשוא הערעור - האם המערער פעל באופן חסר תום-לב המצדיק את הפחתת הפיצוי? הפיצוי שנפסק הוא פיצוי נמוך שיש להגדילו. ביהמ"ש העליון קבע כי העובדה שתובע הוא "תובע סדרתי" ומקבל פיצוי המשמש לו גם "מקור הכנסה", אין בה כדי לפגוע בתום ליבו של התובע. כאשר בוחנים את מספר ההפרות הרב שאינו שנוי במחלוקת (71 הפרות), כאשר נקבע עובדתית כי המשיבה הפרה את הוראות החוק, וממספר ההפרות עולה כי אין מדובר במעידה חד-פעמית אלא בעשרות הודעות שנשלחו בניגוד לחוק, הרי שלא ניתן לקבוע כי התובע אינו תם לב באופן המחייב פסיקת סכום פיצוי כה נמוך. בשקילת מכלול השיקולים (לרבות מספר ההפרות, אי שימוש באפשרות ההסרה, מספר תיבות הדוא"ל ועוד), יש לפסוק לטובת המערער פיצוי בסך 500 ש"ח לכל הפרה (35,500 ש"ח עבור 71 הפרות). המשיבה תשלם למערער הוצאות משפט בסך 8,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ש"ח בגין ההתנהלות הכוללת בשתי הערכאות.