(פסק-דין, שלום ירושלים, השופטת דנה כהן-לקח): הנאשם ביצע עבירה של הטרדה מינית באמצעות האינטרנט כלפי קטינה כבת 12.5. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת הרשעתו של הנאשם בדין. נפסק -

הכלל הוא כי משהוכח ביצועה של עבירה, יש להרשיע את הנאשם בדין. הימנעות מהרשעה מהווה אמצעי חריג שביהמ"ש יעשה בו שימוש רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, בהן הוכח כי הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה גבוה יותר מהתועלת שתצמח ממיצוי הדין עמו, בשים לב לחומרת העבירה או נסיבות ביצועה. התנאים הנדרשים לצורך הימנעות מהרשעה אינם מתקיימים בעניינו של הנאשם.

עסקינן בהטרדה מינית שבוצעה כלפי קטינה כבת 12.5, כאשר הנאשם היה בעת הרלבנטית כבן 33, נשוי ואב לילדים קטנים משלו. הנאשם הציג עצמו ברשת בשם בדוי וכאדם צעיר יותר (22). השימוש בפרטים בדויים מצביע כי הנאשם הבין את הפסול במעשיו בזמן אמת ואף על פי כן בחר לבצעם, תוך שהוא מסתתר תחת שם בדוי ועושה שימוש במעטה האנונימיות שמציעה האינטרנט. אין מדובר במעשה בודד או במעידה חד-פעמית, שכן הנאשם התכתב עם המתלוננת במשך 3 שבועות לפחות.

הנאשם הביע נכונות לעבור מן המרחב הווירטואלי למרחב הפיזי, בכך ששוחח עם המתלוננת בטלפון וכן ביקש ממנה להיפגש עמו. אמת, בסופה של דרך הנאשם לא נפגש עם המתלוננת. עם זאת, במציאות בה אנו חיים, עבירות מין יכולות להתבצע במרחב הקיברנטי, ללא פגישה או מגע פיזי עם נפגע העבירה. העובדה כי לא היה מפגש או מגע פיזי בין הנאשם למתלוננת אינה מפחיתה כשלעצמה מחומרת העבירה ומהסיכון שהיה טמון בה.

בהתחשב בחשיפה הרבה של קטינים לרשת האינטרנט ונגישותם אליה, בהתחשב בקלות היחסית שבה ניתן לבצע עבירות מין כלפי קטינים באמצעות הרשת, עקב כך שהיא מתאפיינת במעטה של אנונימיות, בהתחשב בקושי המשמעותי לגלות ולחשוף עבירות מהסוג הנדון, וכן בהתחשב בהכרח להגן על גופם, נפשם וכבודם של קטינים, וודאי שעבירות המין מבוצעות שעה שהם שוהים בביתם, שאמור להיות מבצרם ומקום מבטחם - לא ניתן להתייחס בסלחנות לעבירות מסוג זה, אף כאשר לא התלווה לביצועה מפגש או מגע פיזי.

ראוי כי ביהמ"ש יעביר מסר ברור ובלתי סלחני כנגד ביצוע עבירות מין כלפי קטינים בעולם הוירטואלי. הנאשם הורשע בעבירה של הטרדה מינית ונגזרו עליו עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות וכן מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים.