(פסק-דין, שלום רחובות, השופטת יעל טויסטר ישראלי): תביעה לפיצויים מכוח חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות. התובע טען כי הנתבע 1 פרסם בדוא"ל (בתשובה למייל שקיבל מוקדם יותר מצד שלישי) ובחוזר שהופץ לתיבות הדואר של תושבי "שכונת הקאנטרי" במודיעין, פרסומים שנועדו לפגוע בשמו הטוב ובפרטיותו. בין הצדדים קיימת מחלוקת בעניין תשלום המוטל על דיירי שכונת הקאנטרי על-ידי העמותה שהוקמה לניהול מרכז הספורט השכונתי. הנתבע 1 הוא יו"ר ועד העמותה ונתבעים אחרים הם חברי ועד. נפסק -

הפרסומים נשוא התובענה אינם עוברים את הסף הנדרש בחוק ואינם מגיעים כדי לשון הרע וזאת בין היתר מתוך התייחסות להקשר שבו נאמרו. הרקע לפרסומים הוא סכסוך שנתגלע בין הצדדים בעניין תשלום דמי האחזקה השנתיים לבריכה. דבר פוגעני אשר נטען כי הוא מהווה לשון הרע נבחן בעיניים אובייקטיביות. יש אף להתייחס לנסיבות החיצוניות הסובבות את הפרסום ולמקם את הפרסום בהקשר הנכון. ניכר כי התנהלות הצדדים בעניין המחלוקת היתה כוחנית, פעילה, "תוססת" ונוקבת. חילופי הדברים והפרסומים אינם חורגים מהמסגרת הלגיטימית ומחילוקי הדעות העולים על פני השטח נוכח היעדר תמימות דעים ו/או הסכמה של חלק מתושבי השכונה לשלם את דמי האחזקה השנתיים.

ניכר כי תפוצתו של הפרסום נעשתה בצורה מצומצמת ומידתית ורק לגורמים הרלוונטיים ובהתאם להקשר. הפרסומים אינם מהווים לשון הרע לפי מבחן הפרשנות האובייקטיבית של האדם הסביר. ברור לאדם הסביר כי עניין הפרסומים במחלוקת הקיימת בין קבוצת המתנגדים לעמותה בדבר ניהול הבריכה. לנתבעים אף עומדים הגנות החוק. התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי היה בפרסומים משום לשון הרע או כי הופרה פרטיותו. התביעה נדחתה.