(החלטה, מחוזי ת"א, השופט גדעון גינת): התובעים עתרו למינוי תופס נכסים מכוח תקנות סדר הדין האזרחי, או למינוי כונס נכסים מכוח חוק עוולות מסחריות. בהחלטתו מיום 4.5.2014, קבע ביהמ"ש כי אין מקום לתת סעד במעמד צד אחד בלבד. יחד עם הגשת ההליך העיקרי, הגישו התובעים בקשה לעיון מחדש בהחלטה זו. התובעת עוסקת ברישום שמות מתחם והוסמכה כרשם מטעם איגוד האינטרנט הישראלי. לטענתה, הנתבעים גזלו סודות מסחריים של התובעים והפרו את זכויות היוצרים שלה (שעיקרם בהעתקת המערכת לרישום וניהול שמות מתחם). נפסק -

בשים לב לתשתית העובדתית שהובאה בשלב הנוכחי, אין זה מן הראוי לתת סעדים מרחיקי לכת במעמד צד אחד. בשלב זה לא ברור מה היקף סודות המסחר של התובעת 1 וכן לא ברור מה הן התוכנות המוגנות בזכויות יוצרים ומי היוצר של תוכנות אלו. זכויות הקניין הרוחני הנטענות אינן זכויות רשומות. אם סבורים התובעים כי ניתן להסיר מסקנות לחובת הנתבעים מפעילותם הגלויה, הרי אין צורך בסעדים מרחיקי לכת ובהנחה שיש בטענות התובעים על מה לסמוך, יעבור הנטל של הבאת ראיות לשכם הנתבעים. העובדה שחלקה הארי של פעילות הנתבעים נעשית, כמקובל במרבית ענפי המשק, במחשבים ובאמצעות תוכנות מחשב, אין בה כדי להצדיק מתן סעדים על-פי צד אחד. אין ספק שתפיסת החומרים המבוקשים תקל על התובעים את ניהול המשפט, אך אין זה ראוי להורות על תפיסה כאמור מבלי לשמוע את עמדת מי שעלול להיפגע.