(פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופטת יעל בלכר): תביעה כספית לפיצוי בגין נזקים נטענים לתובע ומשפחתו עקב כך שהנתבעת 2, עובדת הנתבעת 1 (פרטנר), מסרה לאשת התובע מידע ביחס למנוי התובע ללא הסכמתו. התובע טען כי עקב המידע שנמסר לה, סברה אשת התובע, שלא בצדק, כי התובע בוגד בה וכי בשל כך פתחו השניים בהליך גירושין והתובע ובני משפחתו סבלו עקב כך מפגיעה כלכלית ונפשית. נפסק - 

• אין מחלוקת כי המנוי הוא על שם התובע בלבד וכי אשתו לא הייתה מנויה של פרטנר באותה עת ולא הייתה מורשית לפעול מטעם התובע ביחס למנוי. אף אין מחלוקת כי הנתבעת העלתה את מספר הטלפון של התובע על צג המחשב הנייד שברשותה, בשעה שהגיעה לאשתו כלקוחה שלה בעסק שניהלה אשת התובע בבית מגוריהם וכי כך נחשף לעיניה של אשת התובע מידע ביחס למנוי התובע.
• נפסק כי התביעה בגין פגיעה בפרטיות התיישנה ולכן יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת, כמו גם את הפגיעה נגד פרטנר באחריות שילוחית למעשי הנתבעת, מחמת התיישנות. התביעה נגד פרטנר בעוולת הרשלנות (אחריות ישירה) התקבלה בחלקה בגין ראש הנזק של עגמת נפש בלבד. הנזקים האחרים שנתבעו לא הוכחו ואף הופרכו ולא הוכח קיומו של קשר סיבתי בינם לבין ההתרשלות.
• מסירת מידע (מצומצם מזה שטוען לו התובע) ופגיעה בפרטיות התובע, הוכחו כנדרש. הוכח כי המידע שנמסר לאשת התובע גרר את הטחתו בפני התובע ולעימות בין בני הזוג שהעיב על חיי המשפחה והנישואין והמשפחה של התובע ואשתו. אולם, לא הוכחו טענות התובע באשר למשקל מסירת המידע בתוך כלל האירועים ונסיבות חיי הנישואין של בני הזוג. גרסת התובע באשר לחורבן שגרמה מסירת המידע לחייו איננה אמינה ולא הוכחה ובעיקרה, אף נסתרה.
• הנתבעות אינן חולקות כי מסירת מידע לאשת התובע, ביחס למנוי התובע, מהווה באופן עקרוני פגיעה בפרטיות, אם נעשתה שלא בהסכמתו או שלא לצרכי עבודתה של הנתבעת. הנתבעת העלתה את מספר המנוי של התובע על צג המחשב ובתוך כך הופיעו פרטי המספרים המובילים שנחשפו לעיניה של אשת התובע, אך ללא פרטים נוספים. יש לדחות את טענת הנתבעות כי המידע שנמסר לאשת התובע אינו בגדר מידע פרטי של התובע, או שבחשיפתו לא היה משום גילוי מידע כלשהו, מחמת שהפרטים היו כבר ידועים לאשת התובע.
• הנתבעת הפרה את פרטיות התובע במסירת המידע לאשתו ללא הסכמתו. לא הוכחו נסיבות ביחס לקיומה של הסכמה מצד התובע למסירת המידע ולפיכך יש לקבוע כי הנתבעת ביצעה עוולה של פגיעה בפרטיות. 
• התובע לא הוכיח שהתקיימו התנאים להארכת תקופת ההתיישנות לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות ולפיכך, התביעה בגין פגיעה בפרטיות התיישנה מחמת שהוגשה למעלה משלוש שנים ממועד האירוע, הוא מועד הפגיעה בפרטיות. בשים לב לטענות התובע, לא ניתן לעקוף את דין ההתיישנות של העוולה הפרטיקולרית לפי חוק הגנת הפרטיות, באמצעות תביעה בעוולת הרשלנות. 
• פרטנר חבה חובת זהירות כלפי כלל לקוחותיה בנקיטת האמצעים הדרושים על-מנת להבטיח את סודיות המידע הנאגר במאגריה ואת השימוש במידע לצורכי העבודה בלבד ועל-מנת למנוע דליפת מידע או שימוש לא מורשה בו. פרטנר גם חבה חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע שלא להעביר מידע שמצוי במאגריה לאחרים, שלא באישורו.
• פרטנר הפרה את חובתה כלפי התובע בכך שלא קיימה הדרכה, פיקוח ובקרה מספקים על עובדי "מדלת לדלת" כדוגמת הנתבעת, שמקבלים לידם מחשב נייד לשימוש מחוץ לנקודות השירות של פרטנר, לרבות הנתבעת עצמה. סיטואציה זו טומנת בחובה סיכון אינהרנטי מוגבר לדליפת מידע או לשימוש לא מורשה במידע. היה על פרטנר לתת דעתה לכך ולנקוט אמצעי זהירות שהולמים את הסיכון המוגבר.
• הנזק הנטען לא הוכח ובחלקו המשמעותי אף נסתר. יחד עם זאת, הוכחה עגמת נפש שקשורה בקשר סיבתי לאירוע. יש לפסוק לתובע את מלוא הסכום שתבע בראש נזק זה - 30,000 ש"ח.