ס"ק 49718-11-12 עיריית קלנסווה נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח'

(פסק-דין, אזורי לעבודה ת"א, השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ): האם רשאי מעסיק לחייב עובד למסור חתימה ביומטרית לצורך החתמת שעון נוכחות בבואו ובצאתו ממקום העבודה? הסוגייה נידונה סכסוך עבודה קיבוצי נגד עיריית קלנסווה. נפסק - 
  • המבקשת רשאית להחליט, אף ללא היוועצות בנציגות העובדים, כי רישום הנוכחות במשרדיה יתבצע באמצעות שעון נוכחות ביומטרי.
  • נראה כי (מבלי לקבוע מסמרות בדבר) נטילת טביעות אצבעותיו של אדם, שלא בהסכמתו, מהווה פגיעה בזכותו של אדם לפרטיות ובזכויותיו המוגנות לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הזכות לפרטיות קיימת גם במקום העבודה ופגיעה בה כפופה להסכמה מצד העובד. החובה להגן על זכות זו נובעת אף מתניות מכללא בחוזה העבודה וחובת תום הלב ביחסים שבין עובד למעסיק.
  • אל מול זכותו של העובד לפרטיות ניצבת זכותו של המעסיק לקניין, המעוגנת אף היא בסעיף 3 לחוק היסוד. מזכות זו וכנגזרת, הוכרה זכותו של המעסיק לקבוע את התנאים והכללים לפיהם יתנהל מפעלו. זוהי הפררוגטיבה הניהולית. זכות זו משתרעת אף על האופן שבו יתנהלו רישומי הנוכחות במקום העבודה, כל עוד לא נקבעה רשימה סגורה של האפשרויות לניטור נוכחות עובדים בחוקי העבודה.
  • מהראיות שהוצגו ולא נסתרו, עולה כי לא מדובר בנטילת טביעות אצבע במובן הרגיל, אלא בנטילת טביעות אצבע באופן אלקטרוני, שאינו יוצר העתק מדויק המשמר את צורת הטביעה על כל מאפייניה ואשר אינו יכול לשמש הוכחה להימצאות במקום מסוים בהקשרים אחרים. טביעת האצבע הניטלת מהעובדים מתורגמת לכדי תבנית מאפיינים המשויכת במערכת לעובד מסוים וממנה לא ניתן לשחזר את הטביעה המקורית.
  • אין עסקינן בנטילת טביעות אצבע במובן הרגיל והפוגעני של ההליך, אלא בהליך דומה בלבד, שנועד למטרה ראויה ונעשה במידה שאינה עולה על הנדרש. אין הדבר דומה כלל וכלל לנטילת אמצעי זיהוי לפי חוק סדר הדין הפלילי והשוואה זו היא קיצונית ובלתי ראויה. העובדים אשר ניטל מהם אמצעי זיהוי אישי, שאינו ניתן להעברה בין עובד אחד למשנהו, אינם עבריינים ואין המעסיק רואה אותם או נוהג בהם ככאלו.
  • הובהר כי טביעת האצבע אינה יכולה לשמש לצורך חקירה פלילית וודאי לא לצורך הרשעה. אין אלא להצר על כך כי העובדים חשים באופן סובייקטיבי כי הדבר משפיל או מבזה אותם ודומה להליך מעצר או גביית ראיות. נראה כי תחושה סובייקטיבית זו של עובדים בודדים אינה נחלת הכלל. הראיה היא כי עובדים רבים במשק, בשוק הציבורי והפרטי כאחד, חותמים מדי בוקר וערב באמצעות טביעת אצבע וברי כי רובם ככולם אינם חשים כי הדבר דומה להליך גביית ראיות במשטרה.
  • הואיל ועסקינן בסוגיה שספק אם היא מהווה אחד מתנאי העבודה ברשות, לא נדרשת הסכמת הארגון היציג לצורך שינוי סוגו של שעון הנוכחות או אופי הדיווח.
  • לא ניתן לקבל את פרשנות המשיבים לפיה אמצעי זיהוי ביומטרי אינו בא בגדרי חוק שעות עבודה ומנוחה. החוק עושה שימוש במילים "רישום באמצעים מכניים, דיגיטליים או אלקטרוניים". מדובר בהגדרה הרחבה ביותר שניתן היה לתת לאמצעי רישום הנוכחות והיא כוללת בחובה שימוש בשעון המבוסס על טביעת אצבע אלקטרונית.
  • בחינת המשפט המשווה באופן מדגמי תומכת במסקנה אליה הגיע ביה"ד, כי אין בשימוש בשעון המבוסס על טביעות אצבע של העובדים משום פגיעה בעובדים, בפרטיותם או בכבודם. לכך מתווספת העובדה כי שעון מסוג זה והשימוש באמצעים ביומטריים הופך נפוץ יותר יום יום במחוזותינו. המבקשת רשאית לבצע רישום נוכחות במשרדיה באמצעות שעון נוכחות ביומטרי.