(פסק-דין, תביעות קטנות רחובות, השופט גדעון ברק): בשנת 2008 רשם התובע, באמצעות הנתבעת, את שם המתחם סמס.קום ולאחר שנתיים חידש אותו לתקופה של שנתיים נוספות. בשנת 2012, מספר חודשים לפני חידוש שם המתחם, הודיעה הנתבעת לתובע כי היא מפקיעה ממנו את שם המתחם וכי לא יוכל לחדשו עוד. התובע טען, בין היתר, כי סירוב הנתבעת לחדש את רישום שם המתחם מהווה גזל של קניינו הרוחני. הנתבעת טענה, בין היתר, כי ההסכם עם התובע הסתיים כדין, לאחר שבמהלך תקופת ההסכם קיבל התובע תמורה מלאה והחזיק בשם המתחם עבור התקופה שעבורה שילם וכן כי התובע אינו בעליו של שם המתחם אלא בעל זכות חוזית מוגבלת בזמן להחזיק בו. נפסק - התובע נרשם אצל הנתבעת כמחזיק שם המתחם משנת 2008, אך לא הוכיח שההתקשרות עם הנתבעת העניקה לו בעלות בשם המתחם ולא זכות שימוש חוזית בלבד. אין להוציא מכלל אפשרות (למרות שהתובע לא הוכיח טענה זו) שעל סמך השימוש בשם המתחם תכנן התובע ופיתח מודל עסקי ולצורך כך אף חידש את שם המתחם מפעם לפעם. ברם, אין בכך להוכיח שלנתבעת לא הייתה הזכות להפסיק את ההתקשרות עם הודעה מוקדמת על כך. לתובע ניתנה תשובה עניינית על-ידי הנתבעת ובתשובה זו הפנתה הנתבעת את התובע לתנאי ההסכם, לפיו רשאית הנתבעת בכל עת להחליט על סגירת האתר או על הפסקת שירותי הרישום והחידוש של שמות המתחם (וכי אינה חייבת להודיע ללקוח אישית על החלטתה). במקרה זה, הופסקו שירותי הרישום לתובע לאחר שנשלחה אליו הודעה אישית על הפסקת השירות וניתנה לו האפשרות להמשיך בקבלת השירות למשך 5 חודשים. הנתבעת צירפה לכתב הגנתה את הסכם רישום שמות המתחם בעברית ולפיו הייתה לנתבעת האפשרות להפסיק את ההתקשרות עם הודעה ללקוח וכך אכן עשתה הנתבעת. התובע כלל לא הוכיח את הנזקים שנגרמו לו עקב הפסקת מתן השירות. התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.