(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים ארבל, הנדל ועמית): ערעור על גזר-דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה מיום 28.2.2013 [תפ"ח 54911-03-12]. המערער הורשע, לפי הודאתו, בריבוי עבירות מין כלפי קטינות איתן יצר קשר דרך רשת האינטרנט, וכן בסחיטה באיומים, הטרדה מינית ופרסום והצגת תועבה. המערער נהג לגלוש באתרים המיועדים לתקשורת בין משתמשים (לרבות "מקושרים" ו-"oovoo") והתחזה בהם לחיילת בת 18 בשם רינת. בנוסף, פתח חשבונות ב"פייסבוק" וב"מקושרים" תחת השם "רינת אוחנה" והציג עצמו כחיילת בת 18 (ואף הציג תמונת בחורה בפרופיל). דרך זהותו הבדויה באתרים, יצר המערער קשר עם המתלוננות וניהל איתן התכתבויות בעלות אופי מיני, תוך שהוא מבקש מהן לשלוח לו תמונות שלהן בעירום מלא או חלקי. על המערער נגזרו שנתיים מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וכן פיצוי כולל של 25,000 ש"ח למתלוננות בשלושת האישומים השונים. הערעור מופנה כלפי רכיב עונש המאסר שנגזר על המערער. נפסק - השאלה העומדת לפתחו של ביהמ"ש היא מהו המשקל שיש ליתן, במסגרת גזירת הדין, לעובדה שעבירות המין בוצעו על-ידי המורשע במרחב הקיברנטי בלבד, ללא פגישה או מגע פיזי עם מתלונן. המציאות בה אנו חיים אינה נחה ואינה שוקטת ולדאבון לב גם בזירה הפלילית היא נעה לכיוון מחוזות שטרם הכרנו. כך הוא הדבר ביחס לאינטרנט ול"עולם הווירטואלי" אשר עם התפתחותו מקים לנו יתרונות אך גם אתגרים, וזאת מבלי לקבל אישור מוקדם של המשפט. יש והנגישות לתכנים הדיגיטליים הופכת לכר פורה לביצוע עבירות פליליות. בתי המשפט מודעים למעשים מן הדור החדש המאפיינים את זמננו. הקריאה למשפט כי יתמודד עם הסכנות החדשות ברשת רלוונטית היא גם לגזירת הדין. אין לקבל את טענת המערער כי העובדה שהעבירות נותרו במרחב האינטרנט צריכה לשמש נסיבה לקולה, ולא לחומרה כפי שפסק ביהמ"ש המחוזי. פעולת המערער, שנעדרה מגע פיזי, אינה מפחיתה כשלעצמה את חומרת העבירה. כבכל גזר-דין שעניינו בעבירות מין, בין אם מדובר במעשים פיזיים או מקוונים, יש לבחון את חומרת המעשה בהתאם לשיקולי עוצמת הפגיעה ואופי המעשה. ברי כי הפגיעה שנגרמה למתלוננות לא בהכרח פחותה היא מפגיעה פיזית. חומרת המעשה מתחדדת במקרה דנא בהוספת המרכיב של ניצול פערי המידע בין הצדדים תוך הסתתרות מאחורי מעטה האנונימיות של הרשת ושימוש בזהות בדויה. בראייה כוללת אין לומר שהעונש שהוטל על המערער חמור מדי ומצדיק התערבות. הערעור נדחה.