(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופטת עינת רביד): תביעה לפיצוי בגין משלוח פרסומות לתובע ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע הוא עו"ד במקצועו. לטענתו, הנתבע הוא בעל עסק שעיסוקו בדפוס דיגיטלי, אשר שלח אליו מעל 35 דברי פרסומת בדוא"ל והמשיך לעשות כן לאחר שהתובע דרש ממנו בכתב לחדול מכך. הנתבע טען, בין היתר, כי אין יריבות בינו לבין התובע, כי ההודעות נשלחו על-ידי חברת LTP הנדסה בע"מ וכי אינו בעליה של החברה. בנוסף, טען הנתבע כי התובע מחזיק מספר רב של כתובות דוא"ל במטרה להגדיל את נזקיו והפנה לפסק-דין אחר שניתן בעניינו של התובע. נפסק - יש לקבל את טענת הנתבע כי יש לדחות נגדו את התביעה מחמת העדר יריבות וכי במקרה הנדון היה על התובע להגיש את תביעתו נגד החברה ולא נגד הנתבע. בהתאם לכתב התביעה, החברה היא זו אשר שלחה לתובע את הודעות הספאם ותוכן הפרסומות שנשלחו לתובע מוביל לאתר החברה. שמו ומענו של הנתבע אינם מופיעים על דבר הפרסומת. באשר לטענה כי תוכנה של הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו ולקדם את מטרותיו של הנתבע, הרי שהיה על התובע להוכיח כי הנתבע הוא הבעלים של החברה וכי יש מקום בנסיבות העניין לבצע "הרמת מסך" או להטיל אחריות אישית על הנתבע בעילה אחרת. אמנם הנתבע ציין כי הוא התקשר עם חברת "מפיק" על-מנת לשלוח את הודעות המייל, אך לא הוכח מה היה תפקידו של הנתבע בחברה והאם יש בנסיבות אלו להטיל עליו אחריות אישית כעובד בחברה. בדיווח רשם החברות לא מצוין כי הנתבע הוא מנהל בחברה או בעל מניות בה. התובע לא הוכיח לביהמ"ש כי מספר הטלפון הנייד המופיע בהודעות הפרסומת הוא הטלפון הפרטי של הנתבע. כמו כן, לא הוכחה טענת התובע כי הנתבע הוא הבעלים היחידי של שם המתחם בו נעשה שימוש. ביחס לתביעה לגופה, עיון בהודעות שצורפו לתביעה מעלה כי אכן מדובר בהודעות הנופלות לגדרו של החוק, כאשר לא הוכח כי התקבלה הסכמת התובע לקבלת הודעות אלו. התובע הוכיח כי שלח 2 הודעות מייל בהן ביקש לא לשלוח לו הודעות מייל נוספות, אך אלו עדיין המשיכו להישלח לתיבות בהן מחזיק התובע. הוכח כי נשלחו לתובע 18 הודעות בלבד. הודעות אלו נשלחו לכתובות ששמו של התובע מופיע בהן בצורה כזו או אחרת ולכן ההנחה היא כי הן שייכות לתובע. בשים לב לכך כי ההודעות נשלחו ל-8 כתובות מייל שונות של התובע, ולא לכתובת מייל אחת, דבר המגדיל את הסיכוי של התובע לקבלת ספאם, ככל והייתה מתקבלת התביעה, היה על הנתבע לפצות את התובע ב-100 ש"ח עבור כל הודעה ובסה"כ 1,800 ש"ח. התביעה נדחתה.