עמ"נ 19893-02-12 פורמלי - מערכות טפסים חכמים בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו

אולי יעניין אותך גם

(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן): ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עירית ת"א, שעניינה סיווג עסקה של המערערת וחיובה בארנונה לפי הסיווג השיורי "בניינים שאינם משמשים למגורים". לטענת המערערת, הסיווג הראוי לעסקה הוא "בית תוכנה". המערערת פיתחה מערכת שבאמצעותה היא מספקת ללקוחותיה פתרונות כוללים לניהול ידע ולשיפור תהליכי עבודה, בעיקר באמצעות "טפסים חכמים". ועדת הערר סברה כי המערערת אכן מייצרת תוכנה, אולם זה אינו עיקר עיסוקה של המערערת בנכס, אלא אספקת שירותים. נפסק - חיובי הארנונה השנתיים נקבעים לפי צו ארנונה שהעירייה מוציאה מדי שנה, הקובע את תעריפי הארנונה לפי השימושים בנכסים ולפי מיקומם. סעיף 3.3.3 לצו הארנונה הרלבנטי חל על בתי תוכנה "שעיסוקם העיקרי הוא ייצור תוכנה". ועדת הערר לא חלקה על כך שהמערערת עוסקת בייצור תוכנה, אך קבעה כי זה אינו עיקר עיסוקה של המערערת בנכס. מדובר בהחלטה נכונה וראויה התואמת את אופי השימוש שנעשה בפועל בנכס. משמדובר בתנאים הקבועים באופן מפורש בצו הארנונה וצו זה עומד בתוקפו, ברי כי יש לעמוד בהם כדי לחסות תחת הסיווג של "בית תוכנה". המערערת לא תקפה את חוקיות או סבירות צו הארנונה עצמו. המונח "בעיקר" המופיע בסעיף 3.3.3 לצו הארנונה מכוון הן למבחן כמותי והן למבחן מהותי. במסגרת המבחן הכמותי יש לבחון את גודל השטח בו מתקיימת פעילות ייצורית לעומת גודלם של השטחים המשמשים לפעילות אחרת. במסגרת המבחן המהותי, יש לבחון האם הפעילות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכס. המערערת אינה מייצרת תוכנות למכירה כסחורה. היא פיתחה מערכת מבוססת תוכנה, המספקת ללקוחותיה פתרונות לניהול "טפסים חכמים" ולשיפור תהליכי עבודה. המערערת מאפשרת ללקוחותיה לעשות שימוש בטפסים לתקופה מוגבלת וגובה דמי שימוש שנתיים. אף אתר האינטרנט של המערערת מתייחס למוצר הנמכר כ"שירות טפסים מקוון", שהוא עיקר פעולתה של המערערת. עיסוקם של שני מתכנתים בעסקה של המערערת עשוי, אמנם, להצביע על כך שמהבחינה הכמותית עיקר עיסוקה של המערערת הוא בפיתוח טפסים חכמים, שאין חולק כי פיתוחם נעשה באמצעות אלפי שורות קוד הנכתבות על-ידי מתכנתי המערערת. ואולם, הבחינה הנדרשת היא גם מהותית. מדובר בפעולות תכנות הנדרשות לצורך מתן שירות ללקוח (התאמת המערכת לכל לקוח באופן ספציפי). לקוחות המערערת אינם רוכשים מהמערערת תוכנה, אלא משלמים דמי מנוי בגין השימוש במערכת. ככל שמתקיים הליך פיתוח, הרי שהליך זה מתמצה בהתאמת המערכת לדרישות הלקוח. אין בכך די כדי להיכנס לגדרו של סעיף 3.3.3 לצו הארנונה של העירייה, הדורש כי "עיקר" הפעילות תהיה של ייצור תוכנה. החלטת הועדה לפיה אין לסווג את המערערת כ"בית תוכנה" הינה החלטה סבירה וראויה ואין מקום להתערב בה.