(פסק-דין, שלום באר-שבע, השופט גד גדעון): תביעת לשון הרע. התובע הוא צלם הפועל תחת השם המסחרי "עידן הצילום". הנתבעים 1-2 הם בני זוג שנישאו זל"ז בשנת 2006 ושכרו את שירותי התובע לצורך חתונתם. לנתבעים 1-2 טענות שונות ביחס לטיב השירות שקיבלו מהתובע. הנתבע 3 הוא אחיה של הנתבעת 1. עניין התביעה בפרסום אינטרנטי, המנוסח כאילו נכתב על-ידי הנתבעת 1, המכפיש את התובע. במועדים הרלבנטיים, הופיע הפרסום בעמוד התוצאות הראשון של מנוע החיפוש גוגל בחיפוש שמו המסחרי של התובע. התובע שלח מכתב התראה לנתבעים 1-2, בו דרש מהם להסיר את הפרסום ולשלם לו פיצויים עבור הנזק שנגרם לו. לכך השיבו הנתבעים 1-2 כי לא ביצעו את הפרסום, לא ביקשו מאחר לבצע את הפרסום עבורם וכי הם נעדרים את הידע הטכני לצורך ביצוע הפרסום. התובע טען כי זמן קצר לאחר משלוח המכתב פנה אליו הנתבע 3 וביקש ממנו להימנע מנקיטת הליכים נגד הנתבעים 1-2 ואף התנצל והודיע כי יפעל להסרת הפרסום, שאכן הוסר בפועל מספר ימים לאחר מכן. נפסק - הנתבעים לא הכחישו כי הכיתוב באתר האינטרנט וההפנייה במנוע החיפוש מהווים "פרסום" לצורך חוק איסור לשון הרע וכן לא הכחישו כי תוכן הדברים מהווה לשון הרע, או כי הוא חוסה תחת אילו מהגנות החוק. בכתב הגנתו, אין הכחשה מפורשת של פרסום הדברים על-ידי הנתבע 3. יש להתעלם מתצהיר עדותו הראשית של הנתבע 3, לאחר שלא הגיע להיחקר על תצהירו. אין בפני ביהמ"ש תשתית עובדתית מספקת כדי לקבוע כי הנתבעים 1-2 נושאים באחריות לפרסום, כאשר הנטל להוכיח כי הנתבעים (או מי מהם) פרסמו לשון הרע, רובץ על התובע. הנתבעים 1-2 אישרו כי אכן מסרו חלק מהמידע האמור בפרסום לקרובי משפחתם, אך משנתבעו בגין הפרסום באינטרנט, אין די בכך שמסרו את המידע האמור לאחרים. טענת הנתבעים 1-2 כי אינם אחראים לפרסום לא הופרכה. שונה המסקנה לעניין הנתבע 3. ביחס אליו העמיד התובע תשתית ראייתית נסיבתית שעוצמתה גבוהה למדי. פעולות הנתבע 3 והצעותיו לתובע, אליהם לא נלוותה הכחשת מעורבותו בפרסום, נראים על פני הדברים כנטילת אחריות והודאת בעל דין. בתשתית זו יש כדי להוביל לכאורה למסקנה כי הנתבע 3 ביצע את הפרסום, או היה מעורב בפרסומו ויש בכך להעביר אליו את הנטל לסתור מסקנה זו, נטל בו לא עמד. יש לחייב את הנתבע 3 בפיצוי התובע בגין הפרסום. מדובר בפרסום שנועד לפגוע בתובע. יש לחייב את הנתבע 3 לשאת במלוא סכום התביעה המשוערך, בסך 109,213 ש"ח.