(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט יורם דנציגר): בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי מרכז מיום 1.7.2013 [ה"פ 51493-06-13], שדחה את בקשת המבקש למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב לפרסם פרסומים אודות המבקש ורעייתו באתר האינטרנט שבבעלותו, עד להכרעה בקובלנה פלילית פרטית שהגיש המבקש. המבקש הגיש קובלנה פרטית נגד המשיב, בעל אתר האינטרנט "News1 מחלקה ראשונה". הרקע לקובלנה היה מסכת פרסומים שפרסם המשיב אודות המבקש, שלטענתו מכפישים את שמו, במטרה לכאורה לרפות את ידי המבקש מלייצג את אחד מלקוחותיו בתביעת דיבה שהוגשה נגד המשיב. הבסיס לבקשה הן הוראות סעיפים 68(ה) ו-71 לחוק בתי המשפט, באופן שלטענת המבקש מגבש את עבירת הסוב-יודיצה ועובר על איסור הפרסום המוטל על הליכים המתנהלים בביהמ"ש לענייני משפחה. ביהמ"ש המחוזי קבע כי בפרסומים שצירף המבקש לא נמצא פרסום הדן בעניינים המתנהלים בין המבקש לרעייתו בביהמ"ש לענייני משפחה. בנוסף, נקבע כי יש להעדיף הטלת סנקציה בדיעבד, ככל ויתברר כי פרסומים מסוימים מפרים את הוראות סעיף 71(א) לחוק, על-פני מניעת פרסומם מראש באופן הפוגע פגיעה משמעותית בחופש הביטוי. מכאן בקשת רשות הערעור.

נפסק - דין הבקשה להידחות. ביהמ"ש אינו נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לסעדים זמניים, להוציא מקרים חריגים בלבד. מקרה זה אינו מצדיק התערבות זו. הבקשה לצו מניעה מושא הבקשה הינה חריגה בשל כך שהיא מהווה חלק מהמרצת פתיחה המבקשת להגביל פרסומים עתידיים, בטענה כי המפרסם ביצע את עבירת הסוב-יודיצה לפי ס' 71 לחוק וייתכן כי אמות המידה לבחינתה שונות מעט מהכללים המקובלים בעניין בקשות למתן סעד זמני. כדי לזכות בסעד אותו ביקש המבקש, עליו להוכיח פגיעה ממשית באינטרס המוגן - קיומו של הליך תקין במסגרת הקובלנה הפרטית - וזאת אף מעבר להוכחת קיום יסודות עבירת הסוב-יודיצה וכי הנטל בעניין זה הינו גבוה ביותר שעה שהסעד המבוקש הוא מניעה של פרסום עתידי. מאזן הנוחות בבקשות מסוג זה נוטה באופן איהרנטי לטובת המשיב. לא ניתן בשלב זה ללמוד על קשר ישיר בין פרסומי המשיב לבין אפשרות של השפעה על הליך הקובלנה ולא על מטרתו של המשיב להשפיע על הליך זה באמצעות אותם פרסומים. צדק ביהמ"ש המחוזי כשקבע כי באיזון בין חופש הביטוי לבין אפשרות ההשפעה על ההליך במסגרת הקובלנה, גובר במקרה דנא חופש הביטוי באופן שאינו מצדיק את מתן הצו המבוקש.