(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת חנה ינון): תביעה לפיצוי בטענה לפגיעה בפרטיות והוצאת דיבה. הצדדים ניהלו קשר רומנטי, במהלכו צילמו עצמם מקיימים יחסי מין. לאחר שהצדדים נפרדו, העלה הנתבע את הסרטון שצילמו לאתר בו ניתן לצפות בסרטונים פורנוגרפיים, ללא ידיעתה או הסכמתה של התובעת. בגין מעשים אלו הורשע הנתבע בפלילים ונגזר דינו [פ 2162/08]. נפסק - דין התביעה להתקבל באופן חלקי. יש בדבר פרסום הסרטון משום לשון הרע שמשפיל ומבזה את התובעת, כשהיא מונצחת לעיני כל כשהיא מתנה אהבים עם בן זוגה לשעבר. עצם העובדה כי הנתבע העלה את הסרטון, המתעד את מה שארע בין בני זוג בחדרי חדרים, לרשת האינטרנט שהינה נחלת הכלל, יש בה משום פרסום הפוגע בפרטיות התובעת, העלול להשפילה או לבזותה. התובעת לא צירפה חוו"ד מקצועית, פסיכולוגית או פסיכיאטרית הבוחנת את מצבה הנפשי ונמנעה מהבאת ראיות להוכחת נזקיה. לפי ס' 7א לחוק איסור לשון הרע הרי שניתן לפסוק לנפגע פיצוי ללא הוכחת נזק עד לסך של 50,000 ש"ח. במקרה של "כוונה לפגוע" הורחב שיקול הדעת של ביהמ"ש לפסוק פיצוי של עד 100,000 ש"ח. נסיבות העניין מצדיקות כפל פיצוי הקבוע בסעיף 7א(ג) לחוק, שכן הנתבע, בפרסום סרטון מסוג זה, חפץ היה לפגוע בתובעת ולהסב לה פגיעה אישית ונפשית של ממש. הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסך 100,000 ש"ח. בשל זהות העילות בגינן נתבעים הפיצויים, אין מקום לפסוק כפל פיצוי גם מכוח חוק הגנת הפרטיות, שאחרת התובעת תיפרע פעמיים בשל אותו מעשה. יש להעיר כי לתובעת רשלנות תורמת בשיעור מסוים לאירוע המצער שבבסיס התביעה, שכן ייזהר לו המתעד את חייו האינטימיים בסרטונים העלולים להגיע, שלא בטובתו, לאתרי פורנו באינטרנט, והחרות לעשותם יש ונתקלת בהפרת אמון מצד בני הזוג או המסריטים.