(פסק-דין, שלום הרצליה, השופטת לימור רייך): תביעה כספית. התובע הוא מייסד ובעל האתר "יאללה קדימה", באמצעותו גם ניהל את תעבורת הדוא"ל שלו. הנתבע שימש כמתנדב בתנועת קדימה ועמד בקשר קרוב עם התובע. התובע טען כי הנתבע חדר בזדון למחשבו האישי, באופן שיטתי ובמשך חצי שנה, ופגע בפרטיותו בשלושה מקרים לכל הפחות. לטענתו, עשה כן הנתבע תוך כוונה להשתמש במידע שהשיג ככלי לניגוח התובע ומתוך יצר נקמה אישי. הנתבע הורשע בעבירות שפורטו בכתב אישום שהוגש נגדו בביהמ"ש השלום בת"א, בעקבות הודאתו [פ 4699/09 מ.י. פרקליטות מחוז ת"א נ' גנקין], ביחס לאחת משלושת הפגיעות הנטענות. נפסק - סעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות קובע כי העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתוכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב הינו מעשה המהווה פגיעה בפרטיות. בטרם נבחנת הפגיעה בפרטיות, יש לבחון האם התובע נתן את הסכמתו לנתבע להיכנס לתיבת הדוא"ל. יש צורך בהסכמה קונקרטית. הרשעת הנתבע בהליך פלילי מלמדת כי חדירת הנתבע לתיבת הדוא"ל נעשתה ללא הסכמת התובע. כמו כן, סוגי הקבצים שנמצאו במחשב הנתבע מחזקים את טענות התובע כי לא נתן את הסכמתו באופן גורף כפי שטוען הנתבע. יש לבחון האם הנתבע פגע בפרטיות התובע בכך שחדר לתיבת הדוא"ל שלו בשלושת המקרים המפורטים בכתב התביעה. הפגיעה הראשונה (נטען כי הנתבע חדר לחשבון הדוא"ל של התובע, איתר את פרטיה של צד ג', והתכוון לשלוח את פרטי זהותה כהודעת טקסט ליועץ בכיר בתנועת קדימה) - בהעדר טענה ממשית של התובע או ראיה לתמוך בטענתו ביחס לפגיעה זו, לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבע חדר לתיבת הדוא"ל ואיתר את פרטיה של צד ג' מהתיבה דווקא.

הפגיעה השנייה (נטען כי בפורום האתר הרשמי של תנועת קדימה פורסמו הודעות נאצה והכפשה בעילום שם, שכוונו נגד האתר "יאללה קדימה" ונגד התובע באופן אישי. החשד כוון כלפי הנתבע, שכן בהודעות נחשפו פרטי מידע פנימיים שהיו שמורים במחשב התובע) - לא הוצגו ההודעות, תוכנן, מועד פרסומן וכיו"ב. חשד התובע בלבד כי הנתבע פרסם הודעות בעילום שם, המכפישות את שמו וחושפות מידע פנימי, אין בו כדי לקבוע כי הפרסום בוצע על-ידי הנתבע. הפרסום השלישי (עריכת תכתובת הנחזית כתכתובת שיצאה מתיבת הדוא"ל של התובע, אל תיבת הדואר של הנתבע, לפיה מצודד התובע לכאורה בעמדת הנתבע במחלוקת שנתגלעה בין הנתבע למקורבו של התובע. כמו כן, הנתבע עיין ב-28 קבצים בתיבת הדוא"ל, המכילים תכנים בעלי אופי פוליטי ואישי, והעתיקם למחשבו האישי) - התובע עמד בנטל להוכיח פגיעה זו. פקודת הראיות קובעת כי הממצאים והמסקנות של פס"ד חלוט בהליך פלילי יהיו קבילים בהליך אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם. הפגיעה שהוכחה בהליך הפלילי כוללת 2 פגיעות" תכתובת המייל והורדת הקבצים למחשבו האישי של הנתבע. התובע טען כי הורדת כל קובץ היא פגיעה בפרטיות בפני עצמה וכי הפריצות התרחשו במשך כחצי שנה. ראיות התובע אינן מלמדות על פגיעה בפרטיות שהתקיימה במשך חצי שנה. העדויות אינן פוסלות את האפשרות שהקבצים הורדו בפעם אחת, שכן לא מדובר בקבצים גדולים והדבר תלוי בפיזור הקבצים בתיבת הדוא"ל. הרשעת הנתבע בהליך הפלילי, בעבירה שהיסוד הנפשי הנדרש להוכחתה הינו ב"מזיד" וכן המסקנות בהליך זה, מלמדים כי הנתבע חדר לתיבת הדוא"ל מתוך כוונה לפגוע בפרטיות התובע ומתוך כוונה לדאוג לאינטרסים אישיים ולפטור עצמו מאחריות משפטית שיוחסה לו על-ידי התובע. הנתבע יפצה את התובע ב-30,000 ש"ח וישא בהוצאותיו בסך 6,000 ש"ח.