(גזר-דין, שלום ראשון לציון, השופט אברהם הימן): הנאשם הורשע, לפי הודאתו, בעבירה של החזקת פרסום תועבה ובו דמותם של קטינים (ס' 214(ב3) לחוק העונשין). הנאשם החזיק, בשני מחשבים בביתו, 200 סרטים ופרסומים של תכנים פדופיליים. במחשבי הנאשם הותקנה תוכנת שיתוף קבצים, המאפשרת לכל גולש באינטרנט המפעיל את אותה תוכנה, לצפות באותם סרטים ולהעתיקם. נפסק - מעשיו של הנאשם אינם נמדדים במבחן הצר והבלתי רלבנטי של מעשי אדם בדל"ת אמות. תכלית החקיקה היא פשוטה, ככל שניתן יהיה באמצעים משפטיים להרתיע את הנאשם ושכמותו ולמנוע צריכת חומר תועבה מזעזע זה, כך יש ונצליח למנוע הזוועה שבניצול ילדים, מאסונות הנובעים מחיסולם הנפשי. גם מי המנוסה בתחום המשפטי הפלילי ונחשף למחזות זוועה בעת עיסוק זה, יחוש תחושת בחילה וקבס בראותו המחזות המזעזעים שהחזיק הנאשם במחשבו. על החברה להילחם מלחמת חורמה באותם בני אדם אכזריים המייצרים זוועה זו ומפיצים אותה ברבים. אחת הדרכים במלחמה זו היא להילחם בצרכני הזוועה, דהיינו בנאשם ושכמותו. יש להתחשב בהודאת הנאשם לקולא, אך לא כדי לפטור אותו בעונש של מאסר מותנה וקנס. על הנאשם נגזרו 3 חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות, 5 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח.