(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת עפרה צ'רניאק): בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א [ת"ק 38122-06-12]. המבקש תבע את המשיבה לאחר שזו שלחה אליו דברי פרסומת באמצעות הדוא"ל, ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת. ביהמ"ש קמא חייב את המשיבה לשלם למבקש סך של 100 ש"ח עבור כל אחת מ-12 ההודעות ששלחה ובסה"כ 1,200 ש"ח. ביהמ"ש קמא קבע כי יש להעמיד את הפיצוי על סכום נמוך, לאור הימנעותו של התובע לבקש את הסרתו מרשימת התפוצה, במשך תקופה ממושכת, לאחר שפנה וביקש זאת מהמשיבה לראשונה. נפסק - בנסיבות המקרה, בהן נפסק כי המשיבה שלחה למבקש מסרים פרסומיים ללא הסכמתו, הפיצוי שנפסק אינו הולם. לא נמצאה בפסק-הדין קביעה לפיה מתקיימות הנסיבות המקנות למפרסם האפשרות לשלוח דבר פרסומת ללא הסכמת הנמען. הנמקת ביהמ"ש באשר לגובה הפיצוי שנפסק אינה משכנעת. אין לזקוף לחובת המבקש, בקביעת גובה הפיצוי, את העובדה שלאחר שכבר ביקש מהמשיבה מספר פעמים להסירו מהתפוצה, ללא הועיל, כי נמנע מלשוב ולהודיע לה על בקשתו להסרה, לאחר שזו המשיכה לשלוח לו דברי פרסומת נוספים בדוא"ל בניגוד לבקשותיו. סעיף 30א(ג) לחוק התקשורת, אליו הפנה ביהמ"ש קמא, עניינו באפשרות לשלוח דבר פרסומת גם ללא הסכמת הנמען, אולם הוא אינו כולל את האפשרות למשלוח לאחר שהנמען מסר למפרסם הודעת סירוב. הערעור מתקבל. הדיון מוחזר לביהמ"ש קמא, על-מנת שיתן את פסק-דינו מחדש, ללא קשר לתוצאה אליה הגיע בנוגע לגובה הפיצוי שנפסק ויקבע את גובה הפיצוי ההולם. המשיבה תשלם למבקש את הוצאות הערעור בסך 3,500 ש"ח.